פירוש מהרז״ו על בראשית רבה טו:ד

וישם. מדלא קאמר ויתן שם ועוד שהוא כפול לקמן ויקח ה' אלהים את האדם ויניחו בג"ע. ע"כ דרש שמ"ש כאן וישם עילה אותו והמליך אותו עפ"י גז"ש וכמ"ש לקמן ריש פר' ט"ז. וכמ"ש ויק"ר ריש פר' י"א ובכמה מקומות מגדולתו של אדם:

פיתה אותו למלך שעשה סעודה. וכמ"ש שמואל א' ט' שאמר שמואל לשאול. שים לפניך אכול וכו'. שפיתה אותו שיאכל וכן כאן שפיתה אותו שיאכל מכל הטוב שהכין לפניו ולא יחטא ויקלקל כל הסעודה. גם יתכן כמ"ש ויק"ר ריש פר' י"א עד מי פתי יסור הנה. וכל הענין שם. אלא דכאן דורש מי פתי שפיתה אותו שילך על הסעודה. ומצאתי בהדיא בירושלמי סנהדרין סוף פרק ב' מי פתי יסור הנה שקראו לסעודה. ושמחתי שכוונתי בס"ד. ועיין לקמן פר' ט"ז סימן ה' ויקח:

אתה ידעת שבתי וגו'. כל מזמור זה באדה"ר נדרש כמ"ש לעיל ריש פר' ח' אחור וקדם צרתני וש"נ. והוקשה לו למה פרט דווקא פרטים שיודע שבתו וקומו. והלא כל האברים ופעולתם וכל המחשבות יודע. ע"כ דורש על שבתו בג"ע קודם החטא. והשבת מורה על המנוחה. והקימה להליכה אחר החטא. כמ"ש קומי לכי לך. וכדומה בנת לרעי מרחוק. הכנת מחשבה לעצה לתקן מה שקלקלתי מרחוק הוא אברהם כמ"ש בהדיא לעיל פר' י"ד סימן ו':

מארץ מרחק. היינו בבל כמ"ש מארץ רחוקה באו אלי מבבל. ואברהם מבבל כמ"ש אשר הוצאתיך מאור כשדים וכשדים היא בבל: