פירוש מהרז״ו על בראשית רבה טו:ב

ר' יהודה ור' יוסי. שניהם דורשים מדה ט"ו ב' כתובים מכחישים. ופליגי בהכרעה ר' יהודה סובר ממ"ש כל עצי עדן אשר בגן הרי שהעדן בגן והגן גדול ממנו. וכאן חסר שהרי אומר בסמוך שר' יהודה יש לו שני כתובים. אך בילקוט מביא עוד פסוק אחד לר' יהודה בעדן גן אלהים היית. משמע שאדם היה בעדן של גן. הרי שהגן גדול מעדן. וכן הגירסא במדרש שעם נזר הקודש. ור' יוסי סובר שעדן גדול כמ"ש ויטע ה' אלהים גן בעדן. ומאחר שאין ראיה מסדור הכתובים הכריעו שניהם מפסוק ונהר יוצא מעדן להשקות הגן. לר' יוסי שסובר עדן גדול שדרך שדה קטנה שעומדת אצל שדה גדולה. שאין צריכים להשקות לקטנה אם אינה אלא חלק ס' ממנה. וכן גן אחד מס' בעדן כמ"ש תענית דף יו"ד. וכמ"ש בהדיא בירושלמי ריש ברכות וז"ל תני עץ חיים אחד מששים מג"ע גן אחד מששים בעדן. ונהר יוצא מעדן להשקות הגן תמצית כור תרקב שותה עכ"ל. ור' יהודה שסובר גן גדול. שדרך השקאה הוא שמעין שבאמצע הגינה משקה הגינה. ועדן עומד באמצע הגן:

כפיגי. פירש במ"ע בלשון יון מעין:

שני מקראות. כמ"ש בשם הילקוט:

מדברה כעדן וערבתה כגן ה'. פי' וערבתה של מדבר שהערבה טפל למדבר ולא להיפך. שמדבר גדול מערבה. הרי שיש לו פסוק ב' וגם מכריע במ"ש וערבתה. גם יתכן שערבה נקרא הסמוך לישוב. כמ"ש ערבות מואב. וכמ"ש במדבר בערבה מול סוף. והוא תמיד קטן מן המדבר. ומ"ש מדברה וערבתה. היינו של ציון ומדבר הוא הרחוק וערבתה הוא הסמוך: