פירוש מהרז״ו על בראשית רבה יב:יב

ר"י ור"ל. ד"א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם:

בריה אחת. ר' יוחנן סובר כרשב"י לעיל סוף פר' א' מפסוק קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. וזהו תולדות השמים והארץ בהבראם. משמע שהבראם ביחד:

קורות. לבנין הספינה עצמה לכותלים והקרקע. והארזים לנס ולתורן:

הוגנים. פי' הערוך ערך הגן. והוא מ"ש במשנה ב"ב דף ע"ב. מכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס. ואת ההיגין. ס"א עגינין. והם הברזלים הגדולים שממשיכים בים בחבלים. וכן פי' רש"י. והם הנקראים בלע"ז אנקערס. שמעמידים את הספינה:

מעמיד עליה נווטים. ופי' במ"ע בלשון יווני ורומי מלח וספן:

ונוטיהם. פשטא דקרא שהוא בורא שמים ונוטה אותם וכמ"ש נוטה שמים כיריעה. אלא שא"כ היל"ל בורא ונוטה שמים. ועוד שאינו דומה לסיפא דקרא רוקע הארץ וצאצאיה. ע"כ דורש ונוטיהם כתיב פי' שכתוב ונוטיהם מלא בוא"ו ואנו דורשים עפ"י מדת ממעל בלשון יוני ורומי ונווטיהם. הם מנהיגי הספינה וכן כאן ברא שמים. וברא המלאכים. מנהיגי השמים. ודומה למ"ש רוקע הארץ וצאצאיה. ולפ"ז דרשת ר"ל אין לה שייכות לכאן. ואינו מענין דרשת ר' יוחנן שבא לרבות הנווטים ממ"ש ונוטיהם. אך נראה שר"י דורש מפסוק קורא אני עליהם יעמדו יחדיו כרשב"י. ור"ל דורש מפסוק בורא השמים ונוטיהם. רוקע הארץ וצאצאיה. הרי שבפסוק זה מבואר שאינם בריאה אחת. אלא תחלה ברא שמים ואח"כ ברא ארץ. ואגב שהביא הפסוק דורש אות וא"ו ונוטיהם. אך עיקר הדרשה מפשטא דקרא וכמ"ש בית שמאי לעיל סוף פר' א'. ולר"ל בהבראם דורש כמ"ש בסוף סימן י"ג הסמוך. ויותר נראה דלר"ל מ"ש בהבראם. הכוונה על הנווטים. וכמ"ש בורא השמים ונוטיהם: