פירוש מהרז״ו על בראשית רבה יב:יא

ר"א אומר. מדרש קהלת פסוק הכל הולך אל מקום אחד דף צ"ג. ילקוט ישעיה נ"ה והוא ד"א על פסוק אלה תולדות:

כל מה שיש בשמים. חמה ולבנה ומזלות בריאתן מן השמים. וכל בריאות שבארץ בריאתו מן הארץ. ומביא ראיה ממ"ש הללו את ה' מן השמים ואח"כ אמר הללוהו במרומים. והיל"ל הללו את ה' בשמים. ומ"ש מן השמים פי' עפ"י מדה ט' הברואים שנבראו מן השמים. וזהו כלל ואח"כ אמר הפרט. הללוהו במרומים. הללוהו כל מלאכיו וגו' עד יהללו את שם ה'. הרי שיחד כל ברואי שמים לבדם. ואח"כ אמר הללו את ה' מן הארץ. ג"כ פי' ע"פ מדה ט'. ברואים שנבראו מן הארץ. וזהו הכלל ואח"כ אמר הפרט תנינים וכל תהומות וגו':

כי לשלג יאמר הוא ארץ. שאומר לשלג שיהיה בארץ. מה שלג אעפ"י שצווה שיהיה בארץ אין ברייתו אלא מן השמים כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים. כך הוא במדרש קהלת שם וכאן חסר זה. וכן משמע בילקוט ישעיה צ"ה. שהרי הביא דרשה זו על פסוק זה כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים. והיינו שנברא מן השמים. וכאן במזמור חושב שלג בין נבראי ארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור וכו' ועפ"י בנין אב לומד כולם משלג מדה ח'. מה שלג שהוא בארץ ואינו מנבראי ארץ. אלא הוויתו בארץ. כמ"ש כי לשלג יאמר הוא ארץ וברייתו מן השמים כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים. כך כל מה שחושב אין זה אלא שהוויתן בארץ אבל ברייתם מן השמים. גם יתכן שדורש מדה כ"ה דבר שהיה בכלל שהשלג היה בכלל. הללו את ה' מן הארץ. וחושב שלג ג"כ ויצא מן הכלל בפסוק כי לשלג יאמר הוא ארץ. שהוויתו בארץ וברייתו בשמים. כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ללמד. לא ללמד על עצמו יצא. אלא ללמד על הכלל כולו יצא. שכל מה שבארץ הוויתן בארץ. וברייתן מן השמים:

מה גשם וכו' אין ברייתו אלא מן הארץ. כאן חסר. וצ"ל מה טעם ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. והיינו הגשם שבאד הרי שהגשם מן האד שבארץ. וצ"ע איך מדמה כל מה שבמזמור לגשם. שהרי הגשם אינו כתוב כאן. וי"ל אעפ"י שאינו חושבו בפרטים הרי הוא נכלל בהכלל. כמ"ש הללו את ה' מן הארץ. והגשם ג"כ מן הארץ. כמ"ש ואד יעלה מן הארץ וכו' עפ"י מדת גז"ש גם יתכן שהרי הגשם הושווה לשלג בפסוק כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים. וכאן חושב שלג. ועפ"י גז"ש. מה שם גשם עמו אף כאן גשם עמו. א"כ הרי יש כאן גשם במזמור ויליף הכל מגשם. מה גשם ירידתו מן השמים וברייתו מן הארץ כך ילפי כולם מגשם בבנין אב. ויותר נראה דיליף ע"פ מדה כ"ה. דבר שהיה בכלל. שהגשם היה בכלל מן הארץ וכנ"ל. ממ"ש ואד יעלה מן הארץ. ויצא מן הכלל במ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים. ללמד. לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כך כל מה שירד מן השמים ברייתו מן הארץ. והיינו אש וברד שלג וכפור. וכדומה. ואין בכלל זה השמים והעניונים שלא יתכן אלא ללמוד דברים שדומין לדבר שיצא מן הכלל. שירד מן השמים לארץ. ואין צבא השמים שמש וירח בכלל זה. שאינם יורדין לארץ. וכן משמע מדברי רב נחמן:

הכל היה מן העפר. אפילו דברים שבשמים כנ"ל: