פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ט:מז

זה שבועה שהשביע. שכבר השביע שיקיימו התורה כמ"ש סוף משפטים הנה דם הברית וגו' על כל הדברים האלה:

ואין ברית בלא שבועה. מבואר בסמוך וכמ"ש ויק"ר פר' ו' סי' ו':

ויאמר אם שמוע תשמע. וס"ד כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך:

עדים בלא התראה. שעונשם בידי שמים אך בהתראה עונשם בב"ד ואינם בכלל השבועה והאלה הנ"ל ולא בהשקאה:

והשביע הכהן. בשבועת האלה ובשבועה הא' לא כתב אלה:

כי שם נשבעו שניהם. על שבועתם אמר שם ויכרתו ברית:

ומנין שבסיני לקחו שבועת האלה. כי בסיני כתוב הנה דם הברית והברית הוא השבועה ואין ראיה על האלה ומ"ש לעברך בברית ה' ובאלתו זה כתיב בסדר נצבים בסוף מ' שנה בערבות מואב ולא בסיני ודורש שבסוף תוכחת תבא כתיב אלה דברי הברית אשר כרת אותם בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב הרי גם בחורב היה ברית באלה היינו תוכחת בחוקותי שנאמרה בסיני וכמפורש במכילתא יתרו שתוכחת בחוקותי נאמר בסיני קודם מתן תורה וזהו שאמר איזה ברית של חורב אם לא תשמעו לי:

זה משה. שנקרא כהן כמ"ש משה ואהרן בכהניו:

לאלה ולשבועה. היינו שבועת הר סיני שהיה באלה יקוים עתה בעת שהשקה אותם:

שלשה פעמים כתיב ובאו. לעיל סוף סי' י"ב כנגד שלשה דינים וכמ"ש בסוף סי' מ"ח הסמוך ועל עונש שע"י ההשקאה כתוב כאן וצבתה בטנה ונפלה יריכה. ופסוק לצבות בטן ולנפיל ירך שנדרש על הבועל כמ"ש לעיל סי' י"ט וסי' ל"ד דורש כאן שרומז על אהרן שהחטיא אותם:

ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו:

פרי בטנך. דברים כ"ח ד' וזה לצבות בטן יוצאי ירך וזהו ולנפיל ירך:

וכן הוא אומר. עוד ראיה שבעון העגל מתו שנים:

שהפשיע את ישראל. שגרם שיפשעו ישראל:

על כל דבר פשע. שמות כ"ב ז':

אשר בשר חמורים. ובפסוק הקודם אשר זנתה בארץ מצרים שהערב רב שעלו עמהם ממצרים הם החטיאו אותם:

שהמליכוהו עליהם. שישראל המליכו עליהם את העגל ועושיו ועל ידי שור וחמור ושלמה אבדה השה שעברו על מה שאמרו נעשה ונשמע ומה שקבלו בסיני:

אשר יאמר כי הוא זה. ס"ד שעל כל דבר פשע עד האלהים וגו' הכל בפסוקים הנ"ל:

שהוא ריע ישראל. כמ"ש למען אחי ורעי עי' ויק"ר ריש פר' ו':

ארור בפרט. ארור אשר יעשה פסל ומסכה וכן שאר י"ב ארורים זהו בכרט וארור האחרון ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת זהו ארור בכלל: