פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ט:לה

ושמעה קול אלה. ויקרא ה' ושם לא כתוב שבועה וחייב קרבן מנין שחייב על השבועה ודורש גז"ש:

כך תגיע ליך. וה"ה אם מקללת לעצמה וה"ה אם איש מקלל לאחר או לעצמו רק שהכלל בזה אם אינו תולה במעשה שאינו אומר אם אעשה או לא אעשה וכן אם תעשה ואם לא תעשה זה נקרא קללה ואם תולה במעשה אם אשה או איש אם על עצמו או על אחר זה נקרא שבועה והמדרש פרט בדבר הקרב יותר שהאשה מקללת לאחרת ונשבעת לעצמה יותר מן האיש:

בתת ה' את ירכך. נופלת ואת בטנך צבה בלשון נוכח להסוטה שמקלל אותה ומ"ש בפסוק כ"ב ובאו המים המאררים במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך על האיש הבועל ספרי וסוטה כ"ח:

המביא תקלה לחבירו. שהבועל הביא עליה תקלה של מי המים הרי הוא עמה בקללה:

אמן אמן. על פי מדה יו"ד וכמו שאמן ראשון הוא על איש נואף כן אמן ב' על איש נואף אף שלא קינא לה ממנו:

שלא נתבעה מקודם. שלא קינא לה הבעל על ניאוף של קודם סתירה זה שהיה בסתר שאם היה יודע היה מקנא לה. אך הגזילות הוא בגלוי ותובע:

אמן לקבלה. ירושלמי סוטה פרק ב' הלכה ו' ד"ר ריש פר' ז' ומ"ש כאן אמן לקבלה מסוטה שם איתא אמן לשבועה מסוטה שהרי בסוטה העיקר הוא השבועה שמשביעה כאלו היא נשבעת וגם יש בו קבלה שמקבלת הקללה אם לא חטאה:

למען הקים את השבועה. ירמיה י"א ה' וס"ד ואען ואומר אמן ה' ובזה הקים השבועה:

ויען בניהו. וס"ד כן יאמר ה' והוא פירוש על האמן שאמר: