פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ט:לג

למה הם האלהים. פי' למה שינה הכתוב תחלה כתוב והביא האיש את אשתו ואח"כ כתוב והעמיד אותה וכן בכל הפרשה ותירץ שחס האלהים וכו' ומ"ש אומר האלהים פי' שכן אנו לומדים מהשינוי הנ"ל וזהו מאמרו איננו על ידי התורה:

תשטה אשה תחת אישה. הרי שמחזירה להיות תחת האשה כמקדם שקראה אשתו:

למה העמוסים וגו'. פי' למה חס עליה הרי הביאה עצמה לידי קינוי וסתירה עם איש ולידי חשד ולמחות השם שנכתב בקדושה ותירץ שזרע האבות חביב על הקב"ה מבטן ומרחם וזה העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם ואע"פ שגרם חטאה לקללה וצבתה בטנה ונפלה יריכה אעפ"כ מאחר שנקתה כפרה לה בושתה וחזרה להיות אהובה מרחם ומבטן:

בשעת הקלקלה. שהביאה עצמה לידי חשד וקללה כנ"ל:

אם יחטא איש לאיש. וכשהיתה ברשות והיתה בכלל אם יחטא איש לאיש ואח"כ שהעמידה לפני ה' ולא הודתה על חטאה אז היתה בכלל ואם לה' יחטא איש ונענשה וזהו מי יתפלל לו:

תני היו מעלין. סוטה ז' במשנה:

הרבה יין עושה. לקמן פר' יו"ד סי' א' וסי' כ"ה:

אוחז בבגדיה. עי' כל זה בספרי ופרימה גדולה מפריעה שנקרע לקרעים הרבה רש"י בגמרא הנ"ל:

לימד על בנות ישראל. עי' כתובות ע"ב ושם לא הובא הראיה מפסוק אפר על ראשה אך הוא בספרי וכן בילקוט כאן ופי' צ"ע ויתכן לומר שדעת חז"ל שמ"ש ותקח תמר אפר על ראשה מלשון ויתחפש באפר על עיניו ויסר את האכר וכאן שרצה להוכיח שדרך בנות ישראל לכסות ראשיהן פי' על הנשואות הבעולות ולא הבתולות ותמר בהיותה בתולה הלכה בגילוי ראשה אך כאשר נבעלה מאמנון לקחה אפר שהוא מין בגד על ראשה לכסות שערה ויתכן שהאפר הוא מה שנקרא בדברי חז"ל מעכורת ומ"ש זכר לדבר על שינוי הניקוד אָפֵר והיה לו להנקד אֲפֵר:

לא על זה בלבד. שקנא לה בעלה אלא אפילו על אחר שלא קינא לה:

פרט לשקדמה. עי' ירושלמי סוטה פרק א' הלכה ג':

שהיא מקבלת מבעלה. הרי שגם עם אחר שנאסרה בא בעלה עליה נפקדת ותירץ כאן בידוע כו':