פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ו:ב

לא יגרע מצדיק עיניו. וס"ד ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו וגו':

כדי שיוכל להקריב. כמ"ש לעיל פר' ד' סימן ח':

ולקחה מעשו בדמים. מלמדנו פי' הפסוק מכרה כיום את בכורתך לי וכן מ"ש וימכור את בכורתו אין זה מ"ש הלעיטני נא אלא בעד דמים שנתן לו ומ"ש ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים שנתן לו במתנה כמו שביקש:

וקראו בני בכורי. שמות ד' כ"ב:

ראוי ליטול מלכות. וכמ"ש ב"ר פר' צ"ט סי' ו' ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז ועז כמ"ש ויתן עוז למלכו וכן בסמוך:

וכן בדוד. שלא היה בכור ועל שהעלה אותו להיות מלך אמר בכור אתנהו עליון וגו':

היו הבכורים. לעיל פר' ז' סי' ח':

ליטול הכהונה. צ"ל ואת המלכות כנ"ל וכמ"ש עוד בסמוך:

ומה שהלוים עושים. שנשאו המשכן והיו שוערים ומשוררים ומרומז במ"ש לנצח כמ"ש על השמינית לנצח דה"א ט"ו כ"א אצל הלוים וכן בשארי מלאכת ביהמ"ק כמ"ש בסמוך:

עיני בנאמני ארץ. לעיל פר' ג' סי' ג':

הן כולכם קודחי אש. מאזרי זיקות:

שהם צריכים לפדות. זה פירוש על מ"ש בס"ד של לא יגרע הנ"ל בפסוק ילכדו בחבלי עוני שהבכור שלא נפדה בבן לוי הוצרך לפדות עצמו ולחסר ממונו:

וזכו ללוים. פי' להיות בקדושת הלוים או שצ"ל וזכו ללוי' פי' כמו שאר הלוים אעפ"י שבכורי ישראל נענשו ונתרחקו אך בכורי הלוים לא נענשו ולא נתרחקו:

לנשיאת ראש. ויש לומר שעשה הש"י כן כדי לבטל כח הבכורה מלוים ג"כ:

נשא את ראש בני קהת. במדבר ד' ב' את ראש בני גרשון שם פסוק כ"ב עי' לקמן ריש סי' ד':

במקומות אחרים. במדבר ג' פסוק י"ח ופסוק כ"א: