פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ה:ד

עסקו של אהרן נזכר כאן. צ"ע מה מקשה שהרי זה כלל גדול כל מקום שהמעשה בכהנים הדיבור באהרן וכאן כתוב ובא אהרן ובניו וגו' ע"י הדיבור אליו וכמו שלא הקשה בפרשה הקודמת שכתוב ג"כ ואל אהרן וכמ"ש לעיל פר' ד' ריש סימן י"ב. ואולי הכוונה שהיה לו לכלול פרשה זו עם הפרשה הקודמת ולמה יחדה בפני עצמה ללמד דבר חדש. ודעת רבותינו שמאחר שהפרשה מדבר בתקנה הדבר למוד מענינו שהיתור של אהרן הוא בעבור התקנה ועוד אם כדעת ר"ל היה להזכיר בני אהרן אלא על שהתקנה באהרן עצמו הזכיר ודרשות אלו ע"פ מדת דבר המיוחד במקומו ומדה ט"ז:

וזו ששנינו. משנה סוף מכות ושם איתא ואמר ר' חנינא ב"ג ומה העובר וכו' וכמ"ש חז"ל שמדה טובה מרובה ממדת פורענות וזה ק"ו סתום מדה ו':

מיתה לעצמו. היינו הכרת הנ"ל ויצירת הולד למ' יום וכמ"ש אצל המבול ויהי הגשם על הארץ מ' יום:

ויו"ד על הארץ. עי' פר"א פרק מ"ד שמונה יו"ד של אדם ויו"ד של חוה ויו"ד של נחש. וכאן דורש עוד יו"ד לאדמה שהרי כתיב ארורה האדמה בעבורך מה אדם יו"ד קללות אף אדמה יו"ד קללות. ועי' עירובין דף ק' אבות דר"נ פרק א' אצל חוה:

והאריך לו. גם זה ראיה שעשה תקנה לחוטא שאמר לו ביום אכלך מות תמות והיה לו למות ביום שנוצר וחטא ועשה לו חסד שמנה לו הקב"ה יום משלו שיומו של הקב"ה אלף שנה. כמ"ש ב"ר פר' י"ט סי' ח' פסיקתא פר' מ' סי' ב':