פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ד:כ

ופקודת אלעזר. היינו שד' דברים אלו נשא בעצמו בשתי ידיו ובחגורתו וכמ"ש בסוף הסימן שהוא בסוף הפרשה שמכאן עד סוף הפרשה דרשה אחת בענין מי שמשפיל עצמו בעבור כבוד שמים:

ותנינן. אבות סוף פרק ה':

ותשוב נפשי עלי. פי' שדעתי אינה מיושבת עלי על שלא למדתי ובזה שהגבהתי קולי לכבוד הש"י נתיישבה דעתי:

צ׳ אלף זקנים. תלמידי חכמים כמ"ש לקמן פר' ט"ו סי' כ"ד בחורי ישראל וכן כאן ויליף ממ"ש ש"ב ו' ויוסף דוד את כל בחור בישראל וכי להעלות הארון צריך בחורים וגבורים אלא פי' ת"ח וצדיקים. ועי' כל זה בירושלמי סנהדרין פרק כל ישראל הוא פרק חלק:

דרגון. אנשי חיל נושאין כלי זיין מלחמה לפני שר נקרא בלשון יוני דרגון ועי' ירושלמי סנהדרין ריש פרק כ"ג דרגון ועי' שמ"ר א' סימן כ"ז מניח דרגון שלו:

ולא מינה לאחיתופל. עי' לקמן סימן זה וצ"ע מנין לו:

מבעלי יהודה. וכתוב שם וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה והיינו הצ' אלף הנ"ל ובד"ה א' י"ג ו' כתוב ויעל דוד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים הרי ב' כתובים מכחישים שני פעמים א' דכאן כתוב שהעלוהו מבית אבינדב אשר בגבעה וכאן כתוב מקרית יערים וכאן כתוב והעם אשר אתו הם הצ' אלף הנ"ל וכאן כתוב כל ישראל (ומ"ש וכתוב אחד אומר ויעל דוד הוא ט"ס וצ"ל כתוב א"א כי מה שהביא תחלה פסוק ויקם דוד הוא לכוונה אחרת) ואח"כ מתחיל לדרוש בכ"מ והתחיל מפסוק ויעל דוד ואח"כ וכתוב א"א ויקם דוד ודו"ק. וגם בש"ב ו' ה' כתוב ודוד וכל בית ישראל ובפסוק ב' שם כתוב וכל העם אשר אתו היינו הצ' אלף הנ"ל ולפי ההכרעה שהכריע המדרש מבואר היטב ודו"ק. וקרית יערים נקראת בעלתה ובעלי יהודה:

שהיא גבול שבין יהודה. לתת כבוד לשבט יהודה שהוא שבט המלך ואח"כ הסכימו ברצון דוד שכבוד הארון גדול מכבוד יהודה ועלו דוד והעם אשר אתו והם הצ' אלף הנ"ל ונצטרפו עמהם כל ישראל ומרומז בתיבת כל העם שתיבת כל מיותר לרבות כל ישראל מה שלא היה דעתם כן מתחלה שהיה דעתם שלא ילכו רק העם אשר אתו כנ"ל. ודעת המדרש שגבעה וגבעון אחד הוא וכמ"ש יהושע י"ח גבעון והרמה ובשמואל א' כ"ב כתוב ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה הרי שגבעה וגבעון אחד הוא ורמה סמוכה להגבעה שהיא גבעון. אך גבע וגבעון שני ערים הן כמ"ש יהושע י"ח וגבעון והרמה ובפסוק הקודם והעפני וגבע. וכן ביהושע כ"א פסוק י"ז את גבע ואת מגרשיה ואת גבע ואת מגרשיה:

אשר נקרא שם שם. בשמואל ב' ו' פסוק ויקם שהזכיר ודורש תיבת שם הכפול שפי' השם של ה' היינו הכינוי של שם המפורש עם ה' המפורש עצמו היה מונח בארון ועל שם כך נקרא הארון ג"כ שם שם ה' צבאות עי' ב"ב דף פ"א:

מלמד שהלוחות. לקמן בסי' זה בדברי ר"י:

לא נשאו כתורה. עי' לקמן פר' כ"א סי' י"ב כל הענין סוטה דף ל"ה א':

וטרף לון לארעא. נראה דדריש מ"ש אצל עוזא ויכהו שם האלהים על השל וימת שם עם ארון האלהים מלשון כי ישל זיתך משילין פירות פי' שמפיל הפירות מהאילן והגג לארץ ומ"ש וימת שם עם ארון האלהים והיל"ל לפני ארון האלהים אלא פי' שמת שם עם שאר הכהנים שמתו ע"י הארוו שהגביהה אותם מהארץ והשליכם לארץ כמ"ש בסמוך וישאוהו עם ארון האלהים שנשאו עמו הארגז וכן כאן ודו"ק:

לאינון חכימיא דמניתא. כמ"ש לעיל סי' זה שמינה צ' אלף זקנים:

א"ל דבח קדמוהי. ובילקוט בשם ספרי איתא שאמר לו מ"ש בתורה ולבני קהת לא נתן וגו' וכדלעיל:

ויהי כי צערו. וס"ד נושאי הארון ששהצעדים ויזבח שור ומרי:

עוזא מאחריו. שהרי כתוב ועוזא ואחיו בני אבינדב נוהגים את העגלה וגו' ואחיו הולך לפני הארון א"כ פי' שעוזא הלך אחרי הארון סמוך לארון וכששמטו הבקר מן הארון היה עוזא סמוך לארון ע"כ סמכן הוא ולא אחיו:

וישאוהו מבית אבינדב. אשר בגבעה עם ארון האלהים הרי שמלבד ארון האלהים נשאו עמו דבר אחר וע"ז שואל מה נשאו עמו:

אמתים וחצי ארכו. כל אמה ו' טפחים הרי ט"ו טפחים ואמה וחצי רחבו הם ט' טפחים וכן קומתו ט' טפחים:

וכמה לוחות אוכלות בארון. שהיו הלוחות ושברי לוחות מונחים בארון כדלעיל והיו מונחים לארכו של ארון כל לוח ו' טפחים ארכו וג' טפחים עביו והיו מונחים זה על זה י"ב טפחים אוכלים בארכו פי' ממלאים האויר ואוכלים אותו. ויתכן שפי' מלשון אלפים בת יכיל פי' מחזיק עי' רש"י ב"ב י"ד שם:

חציו לכותל זה. שהארון היה של ג' ארונות אחד של עץ ושנים של זהב אחד מבפנים ואחד מבחוץ כל אחד עביו חצי אצבע ומצד הסברה יתכן דשל עץ היה עביו כאצבע ושנים של זהב חצי אצבע ביחד ומ"ש פרנסת פי' חשבת ומלאת מחסור הידיעה שהיה לנו בזה כמו הפרנסה שממלאת מחסורי האדם:

אין בארון רק. מ"א ח' פסוק ט':

לרבות ס"ת. שכל רבוי מרבה בדומה לו כמ"ש דברים ל"א כ"ו לקוח ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד הארון ועיקר דין הס"ת שיהיה ארכו ו' טפחים ורחבו ב' טפחים כמ"ש ב"ב שם וסובר ר"מ דמ"ש מצד הארון היינו בחרון לפנים לצד הדופן שנ הארון לא באמצע:

נכנס ויוצא ברוחק. שיוכל להכניס יד מלמעלה ויד מלמטה להכניסה ולהוציאה וכשחושב אורך הארון שמניח ב' טפחים לס"ת היינו לרחבה ועוביה אע"פ דב' טפחים בב' טפחים לא יתיב יוכל לצמצם שכשמכניסה יוקפל הס"ת מעט לצדדים וגם יתכן שיוגלל מעט ממנה על העמוד השני ותהיה בריוח אך האורך לא יוכל לקפל ובהכרח שיהיה ריוח אויר:

באמות בת ה' ט'. אורך הארון ב' אמות ומחצה הם י"ב טפחים ומחצה:

אפריון עמודיו. במ"ר פר' י"ב סי' ד' שי"ר פסוק אפריון:

ומה אני מקיים. שאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ולר"מ מרבה ס"ת אך לר"י מאי מרבה וקאמר דבא לרבות שברי לוחות ובירושלמי דסוטה דורש מפסוק אשר שברת ושמת בארון שאף המשוברים תשים בארון והיינו לר"מ דלר"י לא צריך:

על צידיהם. פי' שוכבות על גביהם שארכם ו' ורחבן ו' וגבוהות בארון רק ג' טפחים ועל השלימות מונחים השבורות ג"כ גבוהות ג' טפחים:

מהלכין לפניו. כדלעיל דרגון לפניו:

והכהנים טוענים בו. בקרא מפורש שנתנוהו על העגלה אלא שהכוונה שם נתנוהו על העגלה והולכים סביבותיו וכמ"ש ועוזא ואחיו בני אבינדב נוהגים העגלה ומן הסתם שהיו כהנים שהרי גבעון וגבע מערי הכהנים:

מי שיש בידו לולב. בא לפרש שמ"ש בש"ב ו' ה' ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' בכל עצי ברושים ובכנורות ובנבלים ובמנענעים ובצלצלים שבהכרח שאין הכוונה שהיו לכולם כל דברים אלו אלא זה דבר זה וזה דבר אחר ובמנענעים כתוב בשמואל ב' ו' ה':

כתיב כידון. בד"ה וכתיב נכון בש"ב:

נושאיו נשא. סוטה דף ל"ה שמ"ר סוף פר' ל"ו:

שעשה צרכיו. דורש השל שלו ע"פ מדת ממעל שעסק בצרכי עצמו והסיח דעתו כרגע מהארון:

מה ארון קיים. כמ"ש והלוחות מעשה אלהים הוא וכל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם והתורה חיי עולם:

פניו כחררה. שמתיבשת בעבור האש ומצטמק כך צמקו פני דוד:

מה טעם. כמ"ש סוטה ל"ה אלא מעתה כל היכא דכתיב ויחר הכי נמי התם כתיב אף הכא לא כתיב אף וזהו מהטעם שאתה דורש כאן מלשון חררה ולא בשאר מקומות דכאן כלפי מעלה לא יתכן שיהיה פירושו מלשון חרון אף ויתכן שכן פירושו אצל קין ויחר לקין ואצל יונה ההיטב חרה לך:

שהאדים פני דוד. פי' שדוד עצמו נתבייש על שראה צדקתו וזכותו:

שהיה מגת. שהיה דר בגת ומ"ש וברכו הקב"ה כדמפרש לקמן בסמוך כמפורש בש"ב ו' י"א ובד"ה א' סוף י"ג ושם כ"ו ה':

בא אחיתופל ואמר לו. צ"ע מנין לו ויתכן מדקרא דוד לאחיתופל ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ואינו מפורש מה למד ממנו בהכרח פירושו על מקום שמפורש ששגה דוד וכמ"ש ד"ה א' ריש ט"ו אז אמר דוד לא לשאת את ארון האלהים כי אם הלוים וגו' עד כי למבראשונה לא אתם פרץ הא' בנו היינו בפרץ עוזא:

מפסוק קטן. פי' פסוק מפורש בלא עומק ובלא דרשא ועיון ולבני קהת לא נתן:

וישב ארון ה' וגו'. וס"ד ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים ואינו מפורש כאן במה היה הברכה ודורש ר"י ע"פ מדה י"ז שמפורש בד"ה ב' כ"ו ולעובד אדום בנים עד פעולתי השמיני כי ברכו אלהים ושם למוד מענינו שהברכה היה בבנים ועל זה כוון כאן במ"ש ויברך ה' את בית עובד אדום:

מהו פעולתי. צ"ע למה שואל דווקא על פעולתי ולא על כל השמונה ויתכן שהכוונה שכל השבעה שמות נמצאים דוגמתם בתנ"ך שמעי"ה מ"א י"ב כ"ב יואח מ"ב י"ח י"ח. שכר וישכר דומים ומפורשים נתנאל בן צוער עמיאל בן גמלי יהוזבד אצל יהושפט ועל ידו יהוזבד אך פעולתי אינו בנמצא ובהכרח שמורה לדרשא וע"כ דורש ע"פ מדת ממעל על שפעל פעולה טובה היינו שעובד אדום עצמו פעל ועל שם כך קרא שם בנו השמיני פעולתי וסמך הברכה אצלו במ"ש כי ברכו אלהים היינו שברך לעובד אדום בעבור פעולתו כמ"ש מפורש בש"ב ו' י"א ובד"ה א' ט"ו:

נר אחד שחרית. שהמנורה היה באוה"מ בגבעון וכן המזבח ולא הקריב שם קרבנות ולא עשה אלא לכבודו במה שאפשר לו בנר וכבד ורבץ לפניו כמ"ש בסוף ברכות: ומ"ש אפטרה עי' ב"ר פר' ס' סימן ח' ופירש"י כשנפטר מאכסנאי שלו שהחזיקו במאכל ומשתה ובית דירה:

ארבעים ותמניא. וחושב מ"ח ל"ח בנים ו' בכל חודש ולבד זה ו' לשמעי' בנו הרי נ"ד ובהכרח לומר על שמעיה שכבר היה לו ששה בנים אלו המפורשים קודם ברכה זו ועתה נתברך גם עם אחיו ונולדו לו עוד ששה ככל אחיו הרי נ"ד. ודורש כן מאחר שכתוב אצל השמונה בנים כי ברכו אלהים ולא פירש מהו הברכה ואח"כ כתוב שם ששים ושנים לעובד אדום ולמוד מסופו שזהו הברכה בתוך ג' חדשים אלו שעל זה כתוב בד"ה א' סוף י"ג ויברך ה' את בית עובד אדום שביחד עם אלו המפורשים הם ששים ושנים שמונה של עובד עצמו וששה של שמעיה עצמו וילמוד סתום מן המפורש שילדו ששה ולפי דעת המדרש לא נתחדש ברכה לעובד אדום עצמו רק הברכה בבניו וכלשון הכתוב בד"ה א' סוף י"ד ויברך ה' את בית עובד אדום וזהו ג"כ ברכת עצמו שכתוב עליו כי ברכו אלהים כנ"ל וכן מה שכתוב בש"ב ו' י"א ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו פי' ג"כ שברכת בניו הוא ברכת עצמו וא"כ מ"ש כי ברכו אלהים אינו שייך למעלה אל שמונה בנים שחשב שזה אינו מן הברכה אלא בהכרח נדרש ע"פ מדה י"א סידור שנחלק ששייך למטה עד ששים ושנים לעובד אדום ע"פ המדות כנ"ל ודו"ק מאוד אך דעת הגמרא והירו' יבמות פרק ד' הלכה י"ב שחשבון ששים ושנים מ"ח משמונה בנים כנ"ל וששה של שמעיה המפורשים הם עצמם שנכללו בחשבון המ"ח אלא שפרט אותם לידון במדות הנ"ל שילמדו כל אחיו ממנו שילדו ג"כ ששה ששה ועוד ששה שילדה אשת עובד עצמו הרי נ"ד וח' שלו הרי ס"ב כי הם תופסים עיקר לפסוק של ש"ב ו' י"א. ויברך ה' את עובד אדום אותו בעצמו שמלבד ח' המפורשים נתברך עוד בששה בנים כמו כל בניו עפ"י המדות הנ"ל ובזה נחלקו הגמרא והירושלמי שדעת הגמרא שהברכה היה בכולם שילדו ששה בכרס אחד וילדו בג' חדשים אלו פעם אחד ובזה סובר הירושלמי כמו המדרש שהששה היו בג' חדשים שנים בכל חודש וצ"ע במאי פליגי בפרט זה ומה דעת כל אחד מהפסוק ודעת הגמרא יתכן כדאשכחן במצרים שהיה הברכה ששה בכרס אחד כך כאן שהברכה סתומה ילמוד מן מצרים המפורש אך דעת המדרש והירושלמי שנים בכל חודש יתכן שדורש ממ"ש בש"ב שם ובד"ה שם שלשה חדשים. ויברך וגו' שברך אותו כל שלשה חדשים והשוה מדותיו לכולם בכל חודש והנה הפסוק של ש"ב ו' את עובד אדום ובפסוק הסמוך לו את בית עובד אדום הרי בכ"מ וכן בד"ה א' ט"ו את בית עובד אדום ושם כ"ו ה' כי ברכו היינו לעצמו ג"כ ב' כ"מ והמדרש מכריע שזהו ברכת עצמו מה שנתברכו בניו והגמרא והירו' מכריעים ששניהם אמת שנתברך הוא בעצמו ונתברכו בניו:

קבץ דור. כמ"ש ד"ה א' ט"ו כל הענין ומ"ש בשמחה כמבואר שם בש"ב ובד"ה:

כמו שאמר לו אחיתופל. כמ"ש לעיל כשחזר דוד וכו':

אחיתופל בראשונה. מבואר לעיל ג"כ:

בעזר האלהים. וס"ד ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים ובש"ב ו' כתוב ויהי כי צעדו נושאי ארון ברית ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא והם ב' כ"מ והכריעו כל אחד לפי דעתו ומ"ש בעזר האלהים היינו שלא היזק בלוים כמו שהזיק בפעם הראשון שהיה מגביה כהנים לרום ומשליכם לארץ כמבואר לעיל:

רב פפא ב"ר שמואל. סובר כחד מתרי דלעיל והקשהו לו ר"ח א"כ שזבחו על כל פסיעה והוצרכו לבנות במה בכל פסיעה היינו כל הדרך מגבעה עד ירושלים במה אחת ע"כ דורש שעל כל ו' פסיעות ב' קרבנות ועל כל ל"ו פסיעות י"ד קרבנות ודייק מ"ש כי צעדו נושא ארון ה' ששה צעדים שתיבת צעדים מיותר והיה די שיאמר ששה צעד ולמה צעדים לשון רבים הרי נותן תיבת ששה באמצע לצעד ולצעדים ששה צעד וששה צעדים של ששה הנ"ל:

מהלך לפניו סתם. כדרכו בכל יום שאין הדור בעולם ממלך שלובש בגדי מלכותו ולא עשה כן אלא תקן לו בגדים נאים אחרים של נביא וכמ"ש בשמואל והוא עוטה מעיל כך דוד מכורבל במעיל כמ"ש בד"ה שאינו מבגדי מלוכה שלו וגם עשה לו בגדי כהן כמ"ש ש"ב ו' י"ג ודוד חגור אפוד בד כמ"ש ש"א כ"ב י"ח נושא אפוד בד בכהני נוב וזה לפי כבוד הארון. וגם היה לו להלך בנחת לפי כבוד מלכותו ולא לשחק לפזז ולכרכר:

פוזז. הפז שעליו משמיע קול ע"פ מדת ממעל:

אספירם. במוסף ערוך בל"י כפות רגלים פי' שהופך כפות רגליו למעלה וקופץ. ומ"ש ומשויר צ"ל ומשוור שפי' קופץ ולקמן בסמוך דורש מנין לו אלא שמפסיק בספור המעשה כסדר:

עולות לפניו הוא וישראל. כי בש"ב ו' כתוב ויעל דוד עולות לה' ושלמים ובד"ה א' ריש ט"ז כתוב ויקריבו עולות ושלמים לפני אלהים היינו כל ישראל והם ב' כ"מ והכריע דשניהם אמת שהקריבו דוד וכל ישראל:

מהו אשפר. על שלא נמצא תיבה זו בתנ"ך דריש לה נוטריקון אחד ששה פר:

ואשישה. דורש ע"פ מדת יגיד עליו רעו כמ"ש ב"ר פר' ט"ז סוף סי' ב' שכתוב אשפר ואשישה מה אשפר אחד מששה בפר כך אשישה אחד מששה ואם פירושו אחד מששה בכור שהוא ל' סאה ואחד מו' הוא חמשה סאה אין מי שיאפה לחם גדול כזה ואם אחד מששה בסאה שהוא קב הוא קטן מאד ע"כ תפש מדה אמצעית אחד מששה באיפה שהאיפה שלש סאין והיינו חצי סאה ואשישה הוא לחם חשוב בדברי חז"ל בפסחים דף ל"ו פרט לחלוט ואשישה הובא בערוך ערך אשש א' והי' דורשים ע"פ מדה י"ז שמפורש במקום אחר שאשישה הוא מיין:

מכאן את למד. מסיים מ"ש לעיל ומהיכן את למד על שכתוב אשר נגלה היום שנגלו איבריו כשהפך רגליו למעלה:

אם ראית כבודך. דרך תמיה אם התבוננת לשמור כבודך וזהו מה נכבד היום דרך כנוי שהכוונה להיפך כמ"ש בהגלות נגלות אחד הריקים:

הלויא בצניעות. בתוך הבית אלא לעיני כל ועי' כל זה בירושלמי סנהדרין פר' כה"ג ובירושלמי סוכה פרק ה' הלכה ד':

ארכסיטס. וכן הוא בירושלמי סוכה שם הביא המ"ע וגורס ארכיסטריס פי' בל"י משחקים ומרקדים:

גדר לפנים מגדר. עי' ברכות דף ס"ב:

משולש צבחר ומסלק צבחר. משלש מעט למטה לכסות בשרו ומסלק ומגביהה מעט לצמצם לפי צורך היציאה ועי' בירושלמי סנהדרין בשינוי ובירושלמי סוכה כמו כאן:

לית אריך. פי' לא טוב ויפה ולשון מקרא הוא וערות מלכא לא אריך לנא למחזא (עזרא ד' י"ד):

כיון שגמרה דברי'. בא לפרש מ"ש דוד לפני ה' אשר בחר בי ולא פירש מה עשה לפניו ודורש שהוא שייך לגמר דבריה כהגלות נגלות אחד הריקים על זה אמר לפני ה' עשיתי זאת וכנגד מה שאמרה היום נגלה כבודו של בית אבי' על זה השיב אשר בחר בי מאביך שאם היה הוא צדיק יותר ממני לא היה הש"י בוחר בי ופוסל באביך ואף שהצניעות מדה טובה היא מאד אך במקום שיש קידוש ה' יש לגלות ולא לשמור הצניעות וכמ"ש בב"ר פר' נ"ג סי' ט' והיתה שרה אמנו צנועה יותר מדאי ואמר לה אברהם כו' ע"ש:

מבקשין כבוד עצמן. שאול אמר כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך אף שהיה יודע שדוד הומלך מפי הש"י רצה לבטל דבריו להרוג לדוד בשביל כבוד עצמו ודוד כשמרד בו אבשלום לקיים מ"ש הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך אמר הנני יעשה לי כטוב בעיניו שאול כשאמרו הנשים הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו קנא לכבודו ורצה להרוג את דוד ודוד כאשר קללו שמעי אמר הניחו לו ויקלל כי ה' אמר לו קלל את דוד:

שצווחות אותן. שאת קורא אותן אמהות ושפחות וזהו אשר אמרת ולא אני שאני קורא אותן אמהות שראויות בצדקתן להחשב בין אמהות שרה ורבקה וכו' ועמם אכבדה בלשון עתיד:

יתרעם לעגלה אשתו. ש"ב ג' ו' ד"ה א' ג"ג ודרשו סנהדרין כ"א עגלה זו מיכל הובא ילקוט ש"ב ג' ובירושלמי שם ושם ב"ר פר' פ"ב סימן ז':

שהחזירוני למלכות. אחר מרידת אבשלום שנדחה ממלכות לשעה וחזר למלכותו כמפורש בש"ב י"ט וזהו גדולות שאין למעלה הימנו:

ובנפלאות ממני זה הארון. אף שהעלות הארון היה קודם החזרה למלכות חשבו המדרש מאוחר על שהוא שייך למ"ש ובנפלאות ממני שנפלא ונתכסה ממנו איך לישא אותו שנשאו על העגלה כמ"ש לעיל סי' זה ולסמוך אותו אל מ"ש אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו שדורש ג"כ על הארון שאמו בדמיון הארון והוא התגלה לפניו ומ"ש עוד הפעם בפסוק כגמול עלי נפשי דורש על תורה שגומל עם נפש להביאה לחיי עולם שבזה היה ג"כ כגמול ויתכן שרמוז ענין היניקה בתיבת נפש שהדדים נקראו נפש כמ"ש (ישעי' ג' כ') בתי הנפש על דפוס של הדדים וכן לימוד התורה כמ"ש דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד מכל מי שמוצא אפילו מן הקטנים:

שאין לתינוק הזה עונות. כמ"ש לעיל פר' ב' בסי' י"ב כשם שהתינוקת שחוטאת אין אבותיה מתרעמים עליה וכאן לפי הנמשל יש לפרש שהתינוק כשמתלכלך על אמו ואמו מנקה אותו בלא תרעומות כלל עליו כך הש"י העביר חטאתך שדומה לרחיצת צואה כמ"ש אם רחץ ה' את צואת בת ציון:

וזוסטא. פי' המ"ע בלשון יוני ענינו חגורה וכתונת לפני הבגדים שלא יטנפו:

שאין גאוה. מלעבוד לפניו עבודות בזויות לא יאמר האדם בגאותו אין זה כבודי בעבודות אלו ע"כ צוה להתנאות גם בהרמת הדשן ועי' לקמן פר' ה' סוף סי' ח':

וכן אתה מוצא. כל דרשה זו בענין דוד שהאריך בה מאד הובא לכאן דרך אגב של ענין אלעזר וכשחוזר לענינו אומר וכן כדרך המדרש:

דוכנין. צ"ל דוך דוכנין וכן הוא בהדיא פר' ז' סי' ג' בדברי ריב"ל דוך דוכנין וכן הביא הערוך דך בשם הירושלמי שבת פרק המצניע ה"ג ופי' מלשון דוכס והכוונה שר על שרים נשיא על נשיאים:

שהיה עשוי לטעון. שהיה מוטל עליו לטעון ולשאת כמ"ש לעיל פר' ג' סוף סי' י"א:

שנאמר ופקודת. שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה פקודת כל המשכן אשר בו ובכליו הרי ב' פעמים פקודת הא' על ד' הפרטים המנוים ואח"כ בכלל ועל זה דרשו שפקודת הא' פי' על דברים שנשא בעצמו ופקודת הב' פי' על דברים שהיה ממונה עליהם וצ"ע שאין המדרש חושב שמן המשחה שהוא מפורש בקרא ובילקוט כאן הגירסא שמן אחד בימינו שמן אחד בשמאלו הקטורת בחיקו החביתין בכתף (היינו מ"ש בסדר צו ויקרא ו' י"ב זה קרבן אהרן ובניו וגו' מנחת תמיד מחציתה בבוקר ומחציתה בערב על מחבת בשמן תעשה שעל שם זה נקראת חביתין ומנחת תמיד). אך בירושלמי שבת הנ"ל הגי' שמן המאור בימינו וקטורת הסמים בשמאלו ומנחת התמיד שבכל יום תלוי בזרועו שמן המשחה איכן היה נתנן. ר' אבין בשם ר' אלעזר כמין צלוחית היה לו באפונדתו. וכמ"ש בירושלמי סוטה פרק ח' הלכה ג' צלוחית של שמן המשחה וכן בברייתא דמלאכת המשכן פרק ד' וכן במכילתא בשלח פסוק ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת וכאן בשיבוש:

באפונדתו וכו' חגור מתניו. וכן בירושלמי הנ"ל אפונדתו וכאן מפורש שהכוונה חגורה שכן זיני פירושו חגורה עי' ערוך ערך זינו וא"כ צ"ל אפונדתו וכמ"ש בערוך אות א' ערך אפנדה וז"ל בפרק הרואה וכו' ובאפונדתו פי' כליל לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים וכו' ויש ששונים פונדתו והוא מפורש בערך פ' עכ"ל ובאות פ' ערך פונדא כתב פונדתו הוא ענין פסקייא של עור שהוא תרגום חגורה הרי דכאן בירושלמי צ"ל פונדתו ולא אפונדתו וצ"ע:

היה נותן להם. אולי צ"ל ניתן להם שאם פירושו שבידו נתן להם היל"ל בידו נותן ועל ידו פי' ע"פ צווי שלו ואמירתו. הנה אנו רואים שפי' המדרש מ"ש ופקודת אלעזר שנשא הוא בעצמו ומ"ש פקודת כל המשכן פי' מה שצווה ומינה את בני קהת והנה לא יתכן לפרש פקודת המשכן שנשא הוא בעצמו שלא יתכן שישא הכל בעצמו ועוד שמפורש כתוב בפ' זאת שהכלים נשאו בני קהת ועל כל המשכן מפורש בריש נשא שנשא בני גרשון ובני מררי אך ופקודת הא' למה לא נפרש כמו פקודת הב' שהיה ממונה עליהם ויתכן שזהו כוונת רש"י במ"ש ופקודת אלעזר שהיה ממונה עליהם לשאת אותם וכו' עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן שלא כדברי המדרש ויתכן שדעת המדרש ע"פ מדה כ"ד דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו שהרי יש כאן כלל במ"ש פקודת כל המשכן וכל אשר בו בקודש ובכליו א"כ למה פרט ופקודת אלעזר וגו' שמן המאור וגו' אלא לכך יצאו מן הכלל ללמד על עצמם שדברים אלו ישא בעצמו שלא יתכן לפרש שיצא מן הכלל ללמד על הכלל שישא הכל שהרי מפורש בכל הפרשה שישאו בני קהת אלא כנ"ל על עצמו ומ"ש פקודת כל המשכן וגו' היינו שגם על פקודת גרשון ומררי המפורשים בריש נשא היה ג"כ אלעזר ממונה עליהם לבד מה שהיה ממונה על בני קהת למסור להם כל הקודש בעצמו כמפורש כאן בפרשה עוד היה ממונה על כלי המשכן שהיו נעשים ע"פ איתמר כמפורש אצל גרשון ומררי עכ"ז היה אלעזר נשיא נשיאים גם על איתמר וזה מצאתי בפי' הראב"ע: גם יתכן שדעת המדרש לפרש שמ"ש פקודת כל המשכן אשר בו ובכליו על משמרת בני קהת לבד ולזה פרט המדרש שעל ידו ניתן להם הארון וכו' שאצל גרשון ומררי בריש נשא מפורש שהיה על ידי איתמר ולא נזכר שם אלעזר כלל ומ"ש ומשמרתם הארון והשולחן וגו' ונשיא נשיאי הלוי היינו על אליצפן ואשר ממונים תחתיו מבני קהת לבד. שמדבר בפרשה זו בבני קהת שהמדרש דורש כלל ופרט שמ"ש כל המשכן וכל אשר בו בקודש ובכליו כל המשכן וכל אשר בו כלל בקודש ובכליו פרט אין בכלל אלא מה שבפרט שמ"ש המשכן וכל אשר בו הם דווקא בקודש ובכליו שהם המפורשים בפרשה ארון שולחן מנורה ומזבחות וזה מצאתי ברש"י והרמב"ן ולדעת זה נוטים דברי המדרש ודו"ק: