פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ד:יד

מכסין בתכלת. כמ"ש ועל השולחן הפנים יפרשו בגד תכלת וגו' והשולחן מורה על הגדולה כמ"ש באבות ששולחנך גדול משולחנם:

ברית מלכות. בתיבת תכלת מרומז ע"פ נוטריקון ברית מלכות:

בתולעת שני. כמ"ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו וזה תולעת שני שמורה על החטא:

חטאו בניו. שלמה ורחבעם כמפורש בקרא מ"א י"א י"ב:

הוא וכליו בכיסוי אחד. כמ"ש וכסו אותו במכסה עור תחש היינו השולחן עם הכלים שעליו:

ועל שולחן הפנים. עתה דורש אופן אחר על מעלה השולחן והוא העתקה ממקום אחר:

העומדים בהיכל. שולחן ומנורה ומזבח הקטורת:

על גופו של שולחן. צ"ע על הלחם אם היה מונח על השולחן כמו שהיה תמיד ועליהם הבגד תולעת שני והכלים על הבגד וכפי סידור הכתוב הבגד על השולחן והכלים על הבגד והלחם על הכלים וא"כ יקשה מ"ש ולחם התמיד עליו יהיה שהיל"ל עליהם יהיה היינו על הכלים ויתכן שעל שהעיקר הוא השולחן על כן אמר עליו וכמ"ש בסוף וכסו אותו במכסה עור תחש שפי' השולחן והבגד והכלים והלחם והרמב"ן בתורה כתב כאופן הא' שהלחם על השולחן ועליהם הבגד והכלים על הבגד כפשטות הלשון ולחם התמיד עליו יהיה על השולחן ויפורש ועל שולחן הפנים יפרשו בגד תכלת ע"פ מדה ט' ועל שולחן ולחם הפנים יפרשו וגו' וא"כ ועליו לחם הפנים אינו כפי הסדור כ"א ע"פ מדה ל"א אך לשון המדרש היו נותנים על גופו של שולחן בגד תכלת משמע כפי סידור הכתוב וכן משמע בסוף הסימן על הכלים ועל הלחם תחלה כלים ואח"כ לחם ויש פנים לכאן ולכאן וצ"ע:

ואופין אותו בתנור בדפוס. רש"י בסדר תרומה כתב שהלחם עשו לו דפוס זהב ודפוס ברזל בדפוס ברזל ההוא נאפה ובדפוס זהב נותנו כשמוציאו מן התנור נמצא שלא היה רק ב' דפוסים. והרמב"ם במעשה לחם הפנים כתב שהיה ג' דפוסים של זהב ובמדרש כאן מפורש ג' דפוסים כהרמב"ם אלא שאינו מפורש אם הם של ברזל או של זהב ולא מצאתי בעניי מי שהעיר בזה דבר וצ"ע:

וכשמוציאין אותו. בערב שבת מן התנור מחזירין אותו לדפוס עד למחר בשבת שמסדרן על טהרו של שולחן בלא דפוסים:

ונתת על המערכת. ויקרא כ"ד:

נותנים ו' חלות. עי' מנחות צ"ו הובא ילקוט תרומה:

אבא שאול. סובר כר' מאיר במנחות שם:

אלו הקנים. שיוכל האויר להכנס בהם ולא יתעפשו ולכך נקראו מנקיות. רש"י בחומש העתיק ב' דעות מהגמרא מנחות שם והמדרש סובר כאחד מהם שהביא:

כ"ח קנים. במערכה אחת ו' חלות החלה התחתונה על טהרו של שולחן נשארו ה' אוירים בין הו' חלות לכל חלה ג' קנים שהיא מונחת עליהם לד' חלות האמצעיות י"ב קנים ותחת חלה עליונה ב' קנים הרי י"ד וכן בסדר השני:

ושומטן. שומט הקנים מבין הלחם והנית הלחם זה על גב זה שאין סדור הקנים ולא נטילתם דוחה שבת:

כך היה בדיו. שהבדים היו נתונים לצד רוחב הארון ואורך הארון בין הבדים והבדים ארכן ממערב למזרח לאורך הבית וכך היה נוטל כשנושאים הארון כך היו נושאים ונוסעים:

תחת כל חלה וחלה. והיו הקנים עשוים עגולים כמדת שולי החלה כמ"ש בסמוך וגמרא שם:

שלא יתיקרו על הלחם. שאם לא היה חלולים היה בהם זהב הרבה וזהב כבד מן העופרת והיה דוחק הלחם ומקלקלו לכך היה חלול כדי שיהיה קל:

כתוב בציווי. שמות כ"ה כ"ט ומנקיותיו אשר יוסך בהן זהב. ויוסך פי' מלשון סוכה וסמך הסכיכה אצל המנקיות וכאן סמך הסכיכה אצל הקשות כמ"ש קשות הנסך ולא מנקיות ועי' לקמן פר' י"ד סימן י"ד:

וקרניו היו שם. כי הסניפים היו עומדים בארץ וגבוהים עד מדת החלה העליונה וכנגד כל חלה היה בסניף מקום ופיצול להכניס שם הקנה שתחת החלה והיא דעת ר' יוחנן בגמרא מנחות צ"ד שהחלה עשויה כספינה רוקדת שאינה יכולה לעמוד על שוליה שהיא חדה מלמטה ומטה עצמה לצדדים כרוקד הזה והקנה כמעשה הלחם ג"כ עגולה וחדה למטה שמעמידים הלחם יפה אך חלה התחתונה שעל השולחן מי יסמכנה וא"כ לא תהיה כסוכה והכתוב אומר קשות הנסך ע"כ דורש שהיה יוצאים קרנות מהסניפין לסמוך הלחם שיעמוד בשוה ויהיה רק כסוכה על השולחן שע"כ כתוב אחד אומר ומנקיותיו אשר יוסך בהן היינו בסדר תרומה על שעושין כל החלות כסוכה וכתוב אחד אומר קשות הנסך היינו כאן בסדר במדבר שגם הקשות הם הסניפים היו עושים בקרנים את שתי החלות התחתונות כסוכה וזה ע"פ מדה ט"ו ומכריע ע"פ מדת ממעל ששניהם היו כסוכה: