פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ג:א

כתמר כארז. ע"פ מדה כ"א כ"ח היפה שבשניהם ועי' כל זה בספרי מדרש תנאים מדה כ"א עי' תענית דף כ"ה ועי' ב"ר בריש פר' מ" אכל הענין ובמדרש תהלים צ"ב ובתנחומא כאן סימן ט"ו ובלך לך סי' ה' בקיצור:

צלה רחוק. שענפי התמר הם למעלה אצל ראשו וכל האילן בלא ענפים והצל רחוק מן האילן והרוצה לחסות בצלו צריך להתרחק מהאילן כך הצדיקים מתן שכרם רחוק מן העולם הזה רק בעוה"ב ומסיים במדרש תהלים צ"ב שנאמר והיה עקב תשמעון וכתיב לשומרי מצותיו לאלף דור:

רטובים נקלוסים. במדרש תהלים שם הגי' רטובין מקולסין. וכתב במ"ע מין תמרים חשובים בלשון רומי על איש חכם נקולוס מדמשק שהיה שולח מסוריא תמרים אלו לאגוסטוס קיסר:

עמי הארץ. בעלי דרך ארץ עוסקים בישוב הארץ והבורים ריקים אף מדרך ארץ:

נובלות. ברכות ריש פרק כיצד מברכין ב' פירושים א' תמרים שנופלים על ידי הרוח ב' תמרים שאינם מתבשלים לעולם:

לגבות. ללקוט:

נשיכתן נשיכת. אבות פרק ב':

אין בה פסולת. והסולין והקוצין בכלל החריות ושומרים הפרי וטובים לאש להדליק וכמ"ש במדרש תהלים ועצה להדליק וכן הוא לקמן:

וכל הענין. שם ושם ליתא וכאן הכוונה על שאר מעלות טובות שיש בהן:

לבה מכוון. לב העץ ואמצעיתו הוא למעלה בשוה שאין בתמר ענפים מן הצדדים שילך הלב בעיקום לצדדים עד לראש האילן דשם מתפשט:

הוא רואה מיריחו. כן הוא גם בב"ר פר' מ"א הנ"ל וצ"ע דמן הסתם חמתן היא חמת כמ"ש בריש מגילה בבלי וירושל' שהיא מערי נפתלי סמוכה לטבריא ויריחו בגבול בנימין רחוק מנפתלי ואיך תראה מיריחו לנפתלי אך מצאתי במדרש תהלים גירסא נכונה אמר להם דקלי אחד תמרה זו היא רואה ומריחה ומתאוה לה שהיה הדקל סמוך ומראה עליו תמרה זו:

אנבונין. עי' בשי"ר פסוק אמרתי אעלה בתמר דף ל"ו אוחזה בסנסיניו הדה תמרתא כד לא עבדה כלום לא פחיתא דהיא עבדה מן תלת אילנין אלבנין וכו' באתרין צווחין לאלבנייא סנסינייא והוא שם אילן תמרה ובמ"ע הביא תרגום של וריח שלמותיך כריח לבנון כריח אלבנין ע"ש דבר חדש:

מג' צדיקים בעולם. כמ"ש בגמרא שבימי רבי אמר לו אליהו שהם ר' חייא ובניו:

כך כשישראל צדיקים. משמע שתולה סוריהם כשהם צדיקים ובמדרש תהלים הגירסא כך ישראל אינם חסרים צדיקים ישרים בני תורה וגומלי חסדים ואפילו בורים שבהם שנאמר כפלח הרמון רקתך וכבר אמר המדרש כך ישראל אין בהם פסולת וכו' ובמדרש תהלים אינו גורס אלא חלוקה שהעתקתי צדיקים ישרים וכו' ובב"ר מ"א כחלוקה ראשונה בעלי מקרא וכו' וכבר כתבנו כמה פעמים שזה דרך המדרש להעתיק ענין אחד משני מקומות בשינוי לשון:

אי מה התמר. עד עתה חשב כח היפה שבתמר עתה מתחיל לחשוב כח היפה מה שבארז מה שאין בתמר:

שולחנות ומנורות. שהתמר אין עושים ממנו כלים של תוך רק כלים פשוטים שאינם צריכים תוך אך מן הארז עושים ממנו כל הכלים של תוך ובמדרש תהלים הגירסא כלים ושולחנות ומנורות א"כ מ"ש כלים היינו של תוך בבבל אך בא"י אין עושין גם יתכן שמ"ש שעושין ממנו כלים ושולחנות וכו' היינו כל הכלים וגם שולחנות מן הארז ולא מן התמר וצ"ע לברר הדברים:

כך צדיקים עושים פירות. וכמ"ש במשנה ריש מסכת פאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא וכו':

חילופים בשעה שמתים. כמ"ש בתנחומא לך לך סוף סי' ה' וז"ל למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז אתה מוצא שאר אילנות כל זמן שמזקינים נקצצים ונוטעים מנצרה שלהן ומיד הן גדלים והארז והתמר משנקצצין מי יוכל לעלות במקומן אלא א"כ יגיעה גדולה לשנים הרבה כך אם אבד צדיק מן העולם מי יוכל לעמוד במקומו מיד אלא לשנים הרבה. והנה במדרש אינו מזכיר שהארז מעלה חילופים יתכן שדעתו כדעת התנחומא דשניהם אינם מעלים חילופים אך בתענית כ"ה ובמדרש תהלים חושב זה במעלה שיש לארז ואינו בתמר שהתמר אין גזעו מחליף והארז גזעו מחליף. והיה אפשר לומר שהגמרא והמד"ת מדברים אם נעקר בזה יש חילוק בין תמר לארז אך בנקצץ שניהם שוים כמ"ש בתנחומא אך בתנחומא כאן איתא בהדיא מה התמרה אם נקצצה או נעקרה אין עולה תחתיה אחרת וכן הארז כשהוא נקצץ או נעקר אינו מחליף לפיכך נמשלים הצדיקים לתמר ולארז ומדרשים חלוקים הם ועי' במפרש התנחומא ואחר כתבי זאת ראיתי קושיא זו בעצמה בגמרא ב"ב דף פ' ע"ב ומתרץ בשאר מיני ארזים ופי' שיש יו"ד מיני ארזים ומה שנקרא ארז בסתם גזעו מחליף ואשר נקרא בשאר שמות אין גזעם מחליף ובזה נצא מן הלחץ. ועי' ב"ר פר' נ"ח סי' ב' וש"נ ענין של וזרח השמש ובא השמש יום שמת צדיק זה נולד צדיק אחר ועד שיגדל האחר יגיעה גדולה וזמן רב. ועי' ב"ר פר' צ"א סי' י"ז וכל הדימויים שחושב הם ממקרה האילנות הידועים ואינם כתובים אך מ"ש אצל התמר יפרח ואצל הארז ישגא ע"פ מדה י"ט שניהם בתמר ושניהם בארז:

אלו השירות. זהו העבודה ממש בכהנים. והלוים בשיר בשארי מלאכות חוץ וזהו והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו זה השירות כנ"ל ושמרו את משמרת וגו' היינו השמירה כנ"ל: