פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כג:יג

והקריתם לכם ערים. תנחומא כאן סימן י"א:

זכור רחמיך. עי' ב"ר ריש פר' כ"ב:

אלא הוצאת וכו' גרשת אותו. הלשון כפול והם שני נוסחאות משני מקומות:

לכך נאמר זכור רחמיך. הרחמים והחסדים שעשית מעולם שכבר הורגלת לעשות ולא רחמים חדשים אלא מעולם מאדם הראשון שלא עשית עמו כפי חטאו כך חטאות נעורי ופשעי אל תזכור וגו' טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ושם בב"ר בשינוי ושם פירשתי ומ"ש ממקומו לערי מקלט כמ"ש ב"ר פר' כ"א סימן ט' שמזרח ג"ע קולטת:

כיון שעמד משה. פירוש אחר הוא על פסוק טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך לחוטאים ההורגים בשגגה שינצלו בערי מקלט:

אסטליות. ע' בערוך ובמ"ע ערך אסטולי שטוב לגרוס אפסטולי ופירושו בלשון יוני ורומי מצבת אבן שכתובים בו דברי ציווי של מלך לעדה וכן צוה כאן להעמיד אבנים כאלה על הדרך במדה מכוונת לערי מקלט וזהו יורה חטאים בדרך ע"פ מדה י"ז:

מכה נפש בשגגה. משמע שההורג בזדון ויברח לשם דין אחר יש לו וכאן לא פירש ופירש בסדר משפטים וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות ופי' בערמה שיהרוג בזדון ויאמר בשגגה הרגתי ושם בפסוק הקודם כתוב ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אך אם יהרוג בזדון וינוס שמה לעיר מקלט לא ינצל אלא יהרג ולא במקלט לבד אלא אפילו נס למזבח ג"כ יהרג:

ומי היה זה שברח למזבח. שע"פ מדה י"ז על כרחך פירושו שהיה מעשה כזה ונמצא בתנ"ך והיינו יואב שהרג לאבנר ועמשא והחזיק בקרנות המזבח ולקחו בניהו משם והרגו והנה גם אדוניהו החזיק בקרנות המזבח אך לא הרג ולא נהרג אז והשמועה באה עד יואב וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח:

ואומר תחכמני ראש השלישי. כאן חסר והגירסא בתנחומא שם את מוצא שחכם גדול היה יואב בתורה וראש לסנהדרין שנאמר יושב בשבת תחכמוני ראש השלישים ודורש על יואב ע"פ גז"ש כמ"ש ד"ה א' י"א ו' ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש איך לא ידע שכתוב בתורה וכי יזיד וגו' מעם מזבחי תקחנו למות. אך במ"ק דף ט"ז איתא שדורש הפסוק על דוד שהיה יושב בשבת תחכמוני הובא ילקוט שם:

שהלך והחזיק. סנהדרין דף מ"ח ב' עי' מכות י"ב ושם בירושלמי מכות איתא שמ"ש קרנות המזבח פי' סנהדרין שיושבים אצל המזבח והכוונה שהם ידונו אותו וזהו מ"ש במדרש הרוגי ב"ד ובגמרא איתא הרוגי מלכות בית דוד נכסיהם למלכות וכן הוא בירושלמי מכות פרק ב' הערני על זה הרב וכו' מוה' יעקב דוב מהוראדנא ועי' שמואל רבתי פר' כ"ה:

את אשר עשה לי. משמע שעשה נגד כבוד דוד בעצמו לבד מה שהרג לאבנר ועמשא וזהו ששאל מה עשה לו ודורש שהראה הכתב ששלח ביד אוריה אל יואב וצ"ע מנין דורש כן:

שהיה ראש הגבורים. לא שהיה גבור מכלם שהרי חשבו באחרונה ומשמע בפסוקים שאלו שחשב בראשונה היו גבורים יותר אלא על חכמתו וצדקתו שע"כ היה חשוב כנגד ל"ז שע"כ לא כתוב כלם ל"ז על כל אותם שחשב אלא כל ל"ז אצל אוריה שנכתב באחרונה שהוא בעצמו כנגד כלם ועי' בפירוש נחמד למראה ועי' פסיקתא רבתי פר' ב' סי' ג':

ואשר עשה. לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם:

היו סבורים כל ישראל. דורש מ"ש אשר עשה לי יואב אשר עשה לשני שרי ישראל ולא כתב ואשר עשה אלא אשר עשה הרי שהוא ענין אחד שמה שהרג אותם בזה עשה לדוד ע"כ דורש שגרם יואב שחשדו ישראל את דוד שצוה להרגם והרע לדוד החשד והוכרח לעשות פעולות עד שהבינו שלא היה מדוד כמפורש אצל מיתת אבנר ומן הסתם היה כן גם אצל עמשא:

עשה לי כאשר דיבר. שקבל שלמה הקללות על זרעו:

לעלות במרכבו. היל"ל ברכבו ע"כ דורש גז"ש על מרכב הזב:

שאחזתו פלאגרה. עי' מ"כ ופי' במוסף ערוך פדגרא בלשון יוני ורומי חולי רגלים. וצריך לתמוך עצמו במטה ופלך וכן פי' רש"י סוטה דף יו"ד:

ואת יואש עשו שפטים. הגי' בירושלמי פרק א' דקדושין ומחזיק בפלך זה יואש שהפלך מיוחד לאשה כמ"ש סוף משלי וכפי' תמכו פלך ויואש נעשה כאשה על שעשה עצמו אלוה וכמ"ש שמ"ר פר' ח' סימן ב' וכאן הביא שני הדעות דעת הגמרא על אסא ודעת הירושלמי על יואש ועי' מ"כ:

ומפני מה נהרג אבנר. שהרגו יואב כנ"ל ואגב שזכר מיתת אבנר דורש למה נהרג ועי' ויק"ר פר' כ' סוף סימן א' וש"נ ומבואר: