פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כב:ז

ומקנה רב. תנחומא סי' ה' ע' ילקוט ירמי' ט' ומ"ש הלכה צ"ע איזה הלכה יש כאן ובתנחומא הגירסא ילמדנו רבינו כמה מתנות נבראו בעולם כך שנו רבותינו שלש מתנות נבראו כמ"ש אבות ריש פרק ד' איזהו חכם וכו' איזהו גבור וכו' איזה עשיר וכו' וכן בירמי':

ובאות מכח התורה. ובתנחומא הגירסא ובאות מגבתו של הקב"ה ובילקוט הובאו ב' הגירסאות:

אל יתהלל חכם בחכמתו. כשהיא חכמת עצמו כפי יצר לבו ולא של הקב"ה וכן גבור בגבורתו עשיר בעשרו שהן שלו ולא של הקב"ה:

שלא היה מתנתן. פי' שמתחלה נתן להם הקב"ה מתנה זו אלא על שחטאו אבדו מתנתן ונעשה שלהם:

אלא חוטפין אותה. ע' השלמת המאמר בילקוט ירמי' ט'. (ומכוונים הדברים במשלי ט' מפסוק ט"ו ולהלן לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. ועצה שייך בעשירות כמ"ש כי ה' אלהיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל ות"א די יהב לך עיטא למקני נכסין):

לפיכך גלו תחלה. כמ"ש לקמן בסוף פרשה כ"ג:

ויגלם לראובני. ד"ה א' ה' כ"ו ועי' עוד סוף פ' זו: