פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כא:טז

את קרבני. תנחומא כאן סי' י"ב פסיקתא פ' ט"ז:

כל העולם כלו שלי הוא. בא לדרוש פסוקים של תהלים נ' לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד לא אקח מביתך פר וגו' כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וגו' אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה. מ"ש המדרש לא שאני צריך לקרבנות היינו מ"ש לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך וגו' ומ"ש כל העולם כלו שלי הוא היינו מ"ש כי לי תבל ומלואה ומ"ש הבהמה שאתה מקריב ובתנחומא הגי' שאתם מקריבים ממנה לפני היינו מ"ש כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ומ"ש אין לפני אכילה ושתיה היינו מ"ש האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה והנה המדרש דורש תחלה פסוק אם ארעב וגו' כי לי וגו' ואח"כ פסוק כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף אלא שכוונת המדרש לדרוש כלל ופרט על פי מדה ל"א שמ"ש אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה הוא כלל ואחר כך הפרט לענין הקרבנות כי לי כל חייתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וגו' ומשמע שאינו צריך לבקש אם ירעב כי יש לו הכל אבל עדיין אני אומר שצריך לאכול ולשתות ע"כ מבקש שיקריבו לו קרבנות על זה אמר אין לפני אכילה ושתיה כל עיקר היינו מ"ש האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה בתמי' עד שמצאתי שאהבה נפשי שהאיר ה' עיני בספרי כאן סוף פיסקא קמ"ג וז"ל וכשם שנאמר ריח ניחוח בשור כך נאמר בבן הצאן וכן נאמר בבן העוף ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה אלא שאמר ונעשה רצונו וכן הוא אומר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי שומע אני שיש לפניו אכילה ושתי' ת"ל האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה וככל המבואר ודו"ק:

יו"ד בהמות טהורות. ויק"ר פ' כ"ז סי' ה' לעיל פ' כ' סי' ה' וכאן כוונתו לבאר מ"ש לא על זבחיך אוכיחך לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים הרי הקריב בקר וצאן שמקריבים מהם ואח"כ אמר כי לי כל חיתו יער למה הוצרך להזכירם שאין מהם קרבן אלא כוונתו כאומר תדעו שלא למעני צויתי שהרי לא בקשתי מה שביער ובהרים שאינם ברשותכם:

את קרבני לחמי. לאשי ואם הוא לחמו איך הוא לאשי ע"כ דורש לאשי נוטריקון למוד מאשי הם מלאכי השרת שכלם אש ובמקום אחר דרשו שלחמי לאשי הם ב' כ"מ מדה ט"ו והכריעו אם זכיתם לחמי ואם לאו לאשי וכאן מכריע ע"פ נוטריקון ופי' למוד ק"ו מאשי ע"פ מדה י"ז הם החיות והמלאכים שנזונים מאור כבודי אף כי כבודי שאינו צריך לקרבן ועי' שמ"ר פ' ל"ב סי' ד' ושם דורש מפסוק ואתה מחיה את כולם שאתה כי' מִחָיָה לכולם וכמ"ש בפסיקתא כאן ר' חגי בשם ר' יצחק אומר כתוב אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם ואתה מחיה את כלם ואתה מחיה לכלם וכנ"ל:

עולת תמיד העשוי'. וכי בהר סיני עשו עולה כן הוא בתנחומא פי' כמ"ש מפורש בסוף משפטים ויבן מזבח תחת ההר ושם הקריבו עולות ושלמים כמפורש אך לא בהר סיני עצמו אלא פי' למוד ממי שהי' בהר סיני זה משה ע"פ מדה כ' וי"ז ותדע שאיני צריך לאכול קרבנותיך:

היה אוכל ושותה. ובתנחומא הגי' היה אוכל ושותה ממה שאני אוכל ושותה. וחותם בפסיקתא ובתנחומא והרי דברים ק"ו ומה אם משה שהלך בשליחותי מ' יום ומ' לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ולפני יש אכילה ושתי' וגי' התנחומא הקב"ה עאכו"כ: