פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כ:ו

אחד מג' בני אדם. בב"ר פ' י"ט סי' י"א חשב ד' שחושב גם את אדם הראשון:

התחיל מתגאה. כמפורש בד"ה ב' כ"ה ולא כגמול עליו השיב חזקיהו כי גבה לבו ולא פי' מה שעשה בגובה לבו ודורש ע"פ מדה י"ז שזהו מ"ש במ"ב כ' שהשיב מארץ רחוקה באו אלי:

וכן בלעם הרשע. לקמן סי' ט':

הואיל וכך אתה מדבר. משמע שאם לא הי' אומר כך הי' מניחו לילך ולקלל והענין כי עבור בלק ובלעם הי' סיבה קרובה שיצליחו לקלל את ישראל וכמ"ש עמי זכר נא מה יעץ בלק ומה ענה אותו בלעם וכמ"ש ולא אבה ה' א' לשמוע אל בלעם ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה שע"כ נתן ה' מכשול לפניו בתחלת הענין ולא עמד בנסיון ותחלת דברי פיהו סכלות והוללות רעה וזה היה סיבה להפוך את הקללה לברכה:

לקיים וכו' כנוגע בבבת עינו. ע' שמ"ר פ' ל' סי' ט' שתיקן סופרים הוא עינו והכתיב עינו כביכול עין של מעלה וכאן דורש שניהם שעל שנגע בבבת עין של מעלה כביכול נגע גם בבבת עינו ונעשה סתום העין ע"פ מדה י"ז דורש מדת מנגד שמ"ש שתום העין כמו סתום בס' ורש"י בסנהדרין דף ק"ה כתב שתום העין פתוח עין אחת וא"כ השנית סתומה וברש"י בחומש כתב שני הפירושים יחד: