פירוש מהרז״ו על במדבר רבה כ:כה

ראה מעשה ונזכר. שראיה שלו עשתה פעולתה שהראיה מביאה לידי זכירה כמ"ש וראיתיה לזכור וראיתם אותו וזכרתם. תנחומא כאן סימן כ"א סנהדרין פ"ב:

לעיני משה. בפסוק הקודם ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני וגו':

מהיכן עמד. מה מלמדנו שקם מתוך העדה איך הוא שייך לענין זה אלא שמ"ש העדה פי' סנהדרין שישב ביניהם לחקור דין זה וכמ"ש ושפטו העדה והצילו העדה:

ונתנדב. לעשות הדבר במסירת נפשו על קידוש שמו יתברך:

ויקח רומח בידו. תיבת בידו מיותר אלא לדרוש שעשה בו בידיו פעולות שנתק הברזל מראש הרומח וטמנו בחיקו שלא יכירו בו מה שרוצה לעשות בו והעץ של החנית לקחו למטה בידו שהי' שבט שמעון מקיפין את זמרי שהי' הנשיא שלהם וכמ"ש בספרי שכנס זמרי כ"ד אלף משבטו ובא לו אצל כזבי:

לעשות צרכו. לזנות עם המדינית ודייק מ"ש ויבא אחר איש ישראל אל הקובה פי' שבא אחר מעשיו של איש ישראל אל הקובה וזהו לשון אחר איש ישראל כמ"ש אחרי ה' אלהיכם תלכו וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם וכדומה ואמר בלשון שיטעו שכן כוונתו והוא נתכוין לעשות צרכיו להרוג אותם:

י"ב נסים. ע' ספרי כאן:

נתן כח בזרועו. בפר"א פרק מ"ז איתא שלכן נתן לו מתנות הזרוע והלחיים והקיבה:

האריך הברזל. כמ"ש בספרי שם שהאריך הברזל עד שנכנס בשני גולמים ויצא למעלה:

אלא עמדו במקומם. פי' שנשארו שוכבים על הרומח כמו שהיו במטה:

הפכן המלאך. שלפי הטבע כשהגביהם ברומח היל"ל היא למעלה והוא למטה והפכן שיראו הכל איך היה המעשה וזהו הכוונה במ"ש כתקנן:

לא הטיפו דם שלא יטמא. כתב המ"כ שלא ילכלך ויטנף אותו דקדק שהיו עדיין חיים ודם מן החי טהור אלא פי' שלא יטנף אותו ויתכן שכוונת המדרש שהרי דם זה בא מן המקור שדקר אותה שם והוא טמא ומטמא עכ"פ מדרבנן בעובדי כוכבים ופנחס נעשה כהן משהרגו לזמרי וענין הי"ב נסים ושהוציאם מן האוהל ונשא אותם וחבטם בקרקע כל זה צ"ע מנין לו שאינו מפורש רק שדקר שניהם ועי"ז נעצרה המגפה:

שמבקש לכלותן. בתנחומא הגי' שמבקש הקב"ה לכלותן:

ויעמוד פינחס ויפלל. ותעצר המגפה. ותיבת ויפלל הוא לשון תפלה וא"כ היל"ל ויתפלל ע"כ דורש עוד מלשון דין וזהו מ"ש שהוא עושה הדין פי' שעשה פליאות עם קונו לאמור ע"ז יפלו כ"ד אלף מישראל ויותר נראה שמ"ש שעשה הדין כמפורש בפר"א פרק מ"ז וז"ל. קם כדיין גדול שופט לישראל שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל כשאתה אומר ונתן בפלילים והי' מכה לבחורי ישראל וכו':