פירוש מהרז״ו על במדבר רבה ב:יג

הסופר כמספר התורה. ואפשר לומר שהוקשה לו שתיבת מספר מיותר וגם סותר למ"ש בס"ד אשר לא יספר כדלקמן ע"כ דורש מספר ע"פ מדת ממעל שכולל ספר וסופר ומספר ופי' כמספר ספר של הסופר שמשה נקרא סופר כמ"ש ויק"ר פר' א' סוף סי' ד' שהיה סופרן של ישראל שברכם בספר התורה שהושע רמז בתיבת מספר על ברכות שברכם משה בתורה:

ברוך תהיה מכל. שבברכת נח ובניו כתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ אך ברכת האבות ומשה ככוכבי השמים וכחול וכעפר הארץ:

משלן בעפר. עי' פסיקתא רבתי פר' י"ד סימן ה' ב"ר פר' מ"א סימן יו"ד ופר' ס"ט סי' ה':

אם אין עפר. ע"פ מדה כ"א כח היפה שבשניהם שבעפר ושבחול:

מקהה שיניו. פי' שיני האוכל אותו כך ישראל יכלו כל מחריבי בית המקדש. וכמ"ש ב"ר פר' צ"ט סי' ח' ולו יקהת:

וירד מיעקב. וסיפא דקרא והאביד שריד מעיר היינו עיר של המחריבים הנ"ל:

נוגע בקדשים. פי' שמועל בהם:

בולים. עי' ערוך ערך בול שפי' חתיכה וגוש וע"י הכניסה באש משתבח ועושים ממנו כלים:

משלן בכוכבים. ד"ר פר' א' סימן י"ד:

אברהם נמשל בחמה כמ"ש ב"ר פר' מ"ג סי' ג' מי העיר ממזרח ודרשו א"ת העיר אלא האיר ע"ש וכמ"ש ממזרח שמש:

יצחק בלבנה. מה לבנה מתחסר אורה כך יצחק כהו עיניו. ועוד כי חמה אחת ולבנה אחת וכוכבים הם רבים:

מתכרכמות נעשים כמראה כרכום (געל):

ילדיו מעשה ידי. בקרבו יקדישו את שמי:

יד אחד ואח"כ שנים. עי' ב"ר ריש פר' מ"ו דרשת כביכורה בתאנה בראשיתה באופן זה: