פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יט:לב

ויפנו ויעלו יש אומרים. תנחומא סי' הנ"ל ושם הגי' ר' יוחנן אומר מלחמת סיחון עשו באלול כי מיתת אהרן היתה באב כמ"ש בריש מסעי ויעל אהרן הכהן אל הר ההר וכו' בחודש החמישי באחד לחודש החמישי ובכו ל' יום ואח"כ סבבו ארץ אדום ומואב באלול וכן מלחמת סיחון ואח"כ מלחמת עוג בתשרי אחר הרגל ודורש גז"ש מתיבת ויפנו ממ"ש ופנית בבוקר ופסוק זה כתוב אצל חג הפסח וע"פ מדת בנין אב ה"ה לכל הרגלים שטעון לינה אם כן מ"ש ויפנו היינו אחר הסוכות עי' ד"ר פרשה א' בסימן כ"ד ומש"ש:

שכנסן הקדוש ב"ה לפניהם. כמ"ש הוא וכל עמו וכמ"ש לעיל סוף סימן כ"ט וזהו מ"ש כאן ועשית לו כאשר עשית לסיחון:

אשרי אדם מפחד. מדכתיב אל תירא הרי שהי' מתירא. עי' ב"ר ריש פרשה ע"ו מדרש אסתר פסוק ויהי אומן את הדסה:

שלא עמד גבור בעולם. פי' אחר שכלו הרפאים שהרי עוג נשאר מיתר הרפאים והפסולת שבהם הי' גבור מכל בני עולם:

ויכו את רפאים בעשתרות קרנים. וכן בעוג כתיב אשר יושב בעשתרות בריש דברים שמקום הרפאים היה בעשתרות ועוג נשאר מהם שם:

כפריצי זיתים. עי' בראשית רבה פרשה מ"ב סי' ח':

שיצא אברהם ויהרג ושם בבראשית רבה איתא שיהרג ויטול את שרה ועי' ד"ר סוף פרשה א':

יתר מחמש מאות שנה. עי' בהגהת רש"ש זצ"ל. ואולי צ"ל יותר מח' מאות שנה שהי' כתוב ח' ונשתבש לה' והדפיסו חמש מאות:

אלולי שהי' לו זכות. ע' מה שכתבתי ב"ר פר' ע"ו סי' ב' על מ"ש כי ירא אנכי אותו ולא אמר ממנו וכן כאן אל תירא אותו ותמצא נחת והוא שייך גם כאן:

בידך הרגהו. בידך ממש וכמ"ש ברכות פרק הרואה איך הרגו משה הובא ברש"י בחומש כאן:

ונחרם אותו. ולשון הפסוק דברים ג' ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחון החרם כל עיר מתים ולשון חרם משמע הכל כמ"ש אצל עיר הנדחת וצ"ע שהרי גם אצל סיחון כתוב כן בדברים ב' ל"ד וגם אצל כנענים שכתוב חרם עכ"ז לא החרימו רק הגופות לא הבהמות ושאר השלל ולמה לא הקשה רק כאן. וכל מקום כפי מה שמפורש בו בעיר הנדחת כתוב חרם כתוב מפורש ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת וגו' ואצל חרם יריחו מפורש העיר וכל אשר בה וכל כסף וזהב וגו' אוצר ה' יבוא וגם כאן הכל מפורש שהחרימו הנשים והטף רק הבהמה ושאר השלל בזזו להם ומה דורש וצ"ע:

בנו כתיב. בספרים שלנו כתוב בניו אצל עוג רק בדברים ב' ל"ג כתוב אצל סיחון ונך אותו ואת בנו והקרי בניו וכתב רש"י שם ואת בניו בנו כתיב שהי' לו בן גבור כמותו וע' מנחת שי באריכות. ונ"ל אע"פ שהמדרש דורש עוד כאן בענין עוג עכ"ז דורש פסוקים של סיחון שמאחר שהביא פסוק ועשית לו כאשר עשית לסיחון והביא פסוק ונחרם אותו שאם הכוונה על עוג הלא בעוג כתיב בדברים ב' ונחרם אותם ומאחר שההכרח להגיהה טוב להגיהה ולהביא פסוק שאצל סיחון ונחרם את כל עיר מתים ויתורץ קושי' הראשונה שהקשינו למה אינו דורש תחלה מפסוקי סיחון וא"כ מ"ש וכל הבהמה צ"ל רק הבהמה וגו' וגם מ"ש ויכו אותו ואת בניו בנו כתיב צריך להביא פסוק שאצל סיחון בדברים ב' ג"כ וצ"ל ונך אותו ואת בניו ושם הכתיב בנו והקרי בניו:

קשה ממנו. וכן הוא בתנחומא וצ"ע איך דורש כן מתיבת בנו שהיה קשה ממנו ויותר נראה נכון גירסת רש"י שהעתקנו קשה כמותו:

קימעא קימעא. כמ"ש מעט מעט אגרשנו מלפניך פן תרבה עליך חית השדה. בתנחומא כאן סיום של סדר חוקת שכן דרך המדרש לחתום הפרשה והסדר בדבר טוב וכאן העתיק כל דברי התנחומא אעפ"י שעדיין לא חתם הסדר שהעתיק עוד דרשות ממקום אחר: