פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יח:ט

אומר לשמעון שמע. וכן כאן אמר לקרח כמ"ש ויאמר משה אל קרח ואח"כ שמעו נא בני לוי משמע כל השבט ודורש ע"פ מדה ט' שתחלה ויאמר משה אל קרח מה שהיה צריך לדבר ואח"כ כשראה שלא הועיל ממנו דיבר עם כל השבט עד ויקרב אותך שדיבר עוד לנוכח אל קרח:

לעשות אחד מהם בן חורין. צ"ע שהרי גם כל השרים והגדולים הם עבדי המלך אך בתנחומא הגירסא לעשות אחד מהם בן חורין ליתן לו שררה וזהו מ"ש כאן ליתן לו זמורה שבימים קדמונים היה הזמורה סימן שררות כמ"ש שמ"ר פר' כ"א סימן ט' משל לבעל הזמורה וכו' ע"ש:

לכך כתיב ואהרן מה הוא. לעיל סימן ד' דורש ע"פ המדות וכאן כפי פשוטו על אהרן לבד וכמ"ש ובקשתם גם כהונה:

בוא וראה חסידותו. בא לפרש מ"ש ואהרן מהו ראו והתבוננו בחסידותו שהוא ראוי לכהונה לא אחר:

בשעה שהציק משה. ויק"ר פר' ג' סימן ה' הוריות י"א ילקוט תשא ושם איתא שירדו ב' טיפין מהראש על הזקן כמ"ש כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד וגו' ועל הטיפין דאג שמא מעל שעל עיקר משיחת הראש הרי נצטווה משה למשחו ושם בהוריות איתא שמתחילה דאג משה על הב' טיפין ואמר לו כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וגו' כטל חרמון שאין בו מעילה כטל והיה אהרן דואג והשיב לו שבת אחים גם יחד כמו משה שלא מעל כך אתה לא מעלת עי' שי"ר פסוק נאוו לחייך בתורים דף י"א ומ"ש ונתחייבתי כרת כמאן דאמר כריתות דף ו' שחייב בכל שהוא ולמ"ד שאינו חייב אלא בכזית פי' כאן ונתחייב איסור חיוב כרת וכמ"ש בריש שבת איסור חיוב סקילה והגזים אהרן על עצמו: