פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יח:י

אף הם עמדו. כמו קרח בסוף סימן הקודם והענין בתנחומא כאן סימן ו':

הכשילם פיהם. לעיל סימן ד':

ובארץ כנען לא הכנסתנו. כמ"ש אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו:

והנגף משתלח בנו. כמ"ש להמיתנו במדבר והמדרש שינוי סידור הכתוב המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר וגו' אף לא אל ארץ וגו' שאחר שאמרו להמיתנו במדבר איך שייך לומר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו אחר שאמרו להמיתנו במדבר ע"כ סידר המדרש הכתובים ע"פ מדה ל"א כי תשתרר עלינו גם השתרר המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם להמיתנו במדבר והתבונן שכך מסודר במדרש על מה את מתרברב עלינו היינו מ"ש כי תשתרר עלינו מה טובה עשית לנו הוצאתנו מארץ מצרים שהיא כגן ה' היינו מ"ש המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש ובארץ כנען לא הכנסתנו היינו מ"ש אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו אלא הרי אנו במדבר והנגף משתלח בנו היינו מ"ש להמיתנו במדבר שמתו בתבערה ובקברות התאוה וגזירת המרגלים שנגזר עליהם במדבר ט"ו אלף בכל שנה:

ויחר למשה מאד. בתנחומא הגירסא מהו ויחר למשה נצטער לחדא שמ"ש ויחר אין פירושו שכעס כמ"ש ויחר אפו וכדומה אלא פירושו שנצטער וכמ"ש לעיל פר' ד' בסימן י"ח הארוך ויחר לדוד ולא כתוב ויחר אף דוד דורש שאינו אלא לשון צער שנעשו פניו כחררה וכן כאן:

של כל ישראל קריבה. שיש לכולם חלק בקרבנות הציבור:

עולת התמיד ומנחתה. במדבר כ"ח ל"א שעם התמיד היה קרב מנחה ג"כ:

לא חמור אחד מהם. למה דווקא חמור ואיך יטול חמור שהוא גזל גמור על כן דורש מחמור שהי' צריך ליטול בלא גזל כמ"ש ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור אותו חמור לא נטלתי מהם:

אדם עושה בהקדש. כמ"ש בשקלים שעושי לחם הפנים ומפטמי הקטורת היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה. ועי' לעיל פר' א' סי' ג' שכן הדרך כשמשלחים אנשים גדולים למדינה שבני המדינה צריכים לישא משאם:

שור שהייתי וכו' ומבקש רחמים. וכמ"ש ש"א ז' ט' ויקח שמואל טלה חלב וגו' ויזעק שמואל אל ה' הרי שבעת תפלתו הי' מקריב עולה ופעם אחר היה מקריב שור ומתפלל אך אינו מפורש שהקריב שור להתפלל רק מ"ש עגלת בקר תקח בידך וזה הי' למשוח מלך דוד ולא להתפלל ויתכן שדעת המדרש שמאחר שבא לשם וזבח הי' מתפלל ג"כ ומ"ש וכה"א כי זבח היום לעם בבמה היינו אצל משיחת שאול ודורש מה זביחה שאצל משיחת דוד הי' עגלת בקר משלו כך זביחה שאצל משיחת שאול היתה משלו:

וכן משה אומר. שהיו הבעלי דינים באים אצלו ולא הוא אצלם על שהיו כל ישראל במדבר ביחד כמו בעיר אחת ע"כ היו כולם באים אצלו כי גם שמואל כשהיה בעיר היו באים כל בני העיר אצלו ולא הוא אצלם וע"כ גדולים מעשי שמואל בזה שלא עשה אחר כמוהו:

ולא הרעותי את אחד מהם. חוזר לדברי משה כאן ואיך יעלה על הדעת שירע משה לאדם בעולם אלא לענין הדין שהי' מדקדק ושימר עצמו שלא יקלקל:

כל אותו הלילה. דורש מ"ש ויקחו איש מחתתו. ואח"כ כתוב ויקהל עליהם קרח משמע שאחר שעמדו כולם עם המחתות הקהיל קרח עליהם כל העדה הלא הי' קרח צריך לעמוד עם אהרן במחתות קטורת אלא שהי' בהיפך תחלה כל הלילה הקהיל את העדה שלא יתכן להקהיל בשעה אחת ואח"כ עמד עם המחתות לפני ה' ע"פ מדה ל"א:

על כולנו חוזרת פעם יהי' זה הראש ופעם יהי' אחר לא כמו עתה שהחליטו משה ואהרן הגדולה לעצמם לעולם:

הקריבו כלם מדברים. שנתפתו כלם להסכים לדעת קרח לדבר נגד משה שעל כן כתוב אחריו הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם עם קרח שכולם חטאו עמו: