פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יז:ג

לכך ארץ מושבותיכם. כאלו כבר אתם יושבים בה מימי אבותיכם שנתתי אותה להם ואתם יורשים אותה:

פצה את המקום. עי' מ"כ ועי' ד"ר פר' ה' סימן י"ד גרגשי עמד ופינה לפיכך ניתן לו ארץ יפה כארצו זו אפריקא וכאן אמר כנען והאמת בזה כי גרגשי הוא בן כנען כמפורש בראשית י"א ט"ז וכנען ילד את צידון וגו' ואת האמורי ואת הגרגשי ואת החוי וגו' ושאלת המדרש שמאחר שהארץ מעולם ירושת ישראל כמ"ש ארץ מושבותיכם למה קורא אותה בשאר מקומות בתורה ארץ כנען (וזהו מ"ש חז"ל שבאו בני אפריקי לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון שטענו שכנען אבוהון דהנך אנשי וכי מה ענין של בני אפריקא לכנען אלא שדרך הגמרא לסמוך עצמו על מה שמבואר במדרש שגרגשי בן כנען פנה מארצו לארץ אפריקא):

מה כתיב למעלה. עי' ויק"ר פר' כ"ט סימן ה' מקור ללשון זה. פי' שלמעלה מפרשת כי תבואו הוא פרשת מרגלים וכמ"ש בסוף הסימן:

ויעפילו פשוטו הוא מלשון חוזק כמ"ש רש"י בחומש אלא שא"כ היל"ל ויתחזקו ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל מלשון אפילה ורש"י בחומש הביא דרשה זו בשם תנחומא ובתנחומא שלנו אין שם כל דרשות אלו אך מאחר שכל ח' פרשיות אלו עד סוף הספר הם מהתנחומא ויש ללמוד מדברי רש"י שגם דרשות אלו שאינם בתנחומא שלפנינו הם ג"כ מהתנחומא ובטעות חסירים ולפני רש"י היו גם דרשות אלו בתנחומא:

על יושביה. על יושבי ההר שעלו לשם כמ"ש בסוף הסימן שכל מי שנגע בישראל הי' מת וגם ישראל הביאו אפילה על עצמם וזהו שאמר כולם באפילה כמ"ש ויכום ויכתום וגם הארון ומשה היו בצער:

שלא עלו עמהם. שמ"ש לא משו פי' על פי מדת ממעל ודו"ק שכתוב ויעפילו לעלות אך הארון ברית ה' ומשה לא משו לעלות עמהם:

לא תעלו ולא תלחמו. כאן לא כתוב ולא תלחמו כי אם כתוב אל תעלו רק המדרש דורש פסוקים של דברים א' שתחלה אמרו אנה אנחנו עולים אחינו המסו וגו' ואח"כ אמרו אנחנו נעלה ונלחמנו והשיב משה לא תעלו ולא תלחמו ועל פי מדה י"ז כאלו כל הענין כתוב כאן:

מכאן שיערו. פי' מה ששיערו חכמים שיעור עונת מעשרות הרמונים משימסו למדו פירוש תיבת ימסו מכאן שכתוב המסו את לבבנו. ועי' ב"ר סוף פרשה ד':

מתחלה חלקתם. שאתם התחלתם בענין זה של שליחות מרגלים בחילוק הלב מאמונת הש"י בזה שכתוב ותקרבון אלי כולכם בערבוביא נערים דוחפים הזקנים והזקנים את הראשים וזה הי' לרעה אבל אחר מתן תורה כתוב ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם תחלה הראשים ואח"כ הזקנים ואח"כ כל העם בכבוד ובסדר כן הוא בספרי ריש דברים הובא ברש"י בחומש שם ובמדרש דפוס אמשטרדם נחלף הגירסא בטעות:

ותרגנו באהליכם. דברים א' כ"ז שם בענין חטא מרגלים:

בשנאת ה' אותנו. הוציאנו מארץ מצרים:

אהבתי אתכם. אמר ה' מלאכי א' וצ"ע שלא הביא פפוק שבתורה דברים ז' ח' כי מאהבת ה' אתכם. ואשר נראה לי שבתורה אינו כתוב אצל נתינת הארץ אך במלאכי יש לו הוכחה שמדבר לענין נתינת הארץ. שכתוב שם ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ונחלתו לתנות מדבר וא"כ אהבת ישראל בזה שנתן להם ארץ טובה ומבורכת לרשת אחוזה עד עולם ולכך תפס במקום זה פסוק זה:

ארץ מצרים של שוקי. כמ"ש דברים י"א פסוק י' י"א י"ב כי הארץ וגו' לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגלך כגן הירק והארץ וגו' למטר השמים תשתה מים ובאמת הוא לטובה כמ"ש שם ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה והם דרשו לרעה:

מהו ותהינו. היל"ל ותתחזקו ותתאמצו וכדומה ע"כ ע"פ מדת ממעל מלשון הין ומדה:

לטיפה נתמלא ההין. שהיו מכעיסים והולכים כמ"ש לעיל פר' זו סימן כ"ו וכמ"ש כאן וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי אז נחתם גזר דינם אם יראו את הארץ:

וכא"א ותזידו. שתחלה כתוב ותהינו לעלות ההרה ואח"כ ותזידו ותעלו ההרה וכמו שלא שינה במ"ש ותעלו ההרה כך לא הי' לו לשנות בתיבת ותהינו ע"כ דורש שכן הוא באמת שגם בפעם הב' הי' צריך לכתוב ותהינו וכאלו כתוב גם כאן ותהינו אלא שהוסיף לכתוב ותזידו על תיבת ותהינו לדרוש מלשון חניה שהזיד על חניותיו ועי' מ"ש במ"כ או כמ"ש במכילתא יתרו פסוק ויחן שם ישראל שקודם לכן כתוב ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת וזהו שהזידו על חניותיו:

מהו הדבורים. כמ"ש ותזידו ותעלו ההרה ויצא האמורי וגו' כאשר תעשינה הדבורים וזה מיותר שכבר כתוב ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה ודורש דמיון הדבורה לענין הפריחה שלא היה להם שום מורא מהם ופרחו עליהם במרוצה וכאשר באו עליהם ונגעו בהם והרגום מתו גם הם והרי זה בא ללמד שעשו לישראל כמו שעושה הדבורה לאחרים ונמצא למד על עצמם שמתו ג"כ מדה י"ב כמו הדבורה שמתה בעקיצתה שכלה כל כחה בעקיצתה:

שמעו עמים ירגזון וגו' עד נמוגו כל יושבי כנען:

ותשובו ותבכו. דברים א' מ"ה:

מדת הדין לאכזרי. שהרי כתוב ויזכור אלהים את רחל ובמצרים כתוב וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו הרי שמדת הדין אינו אכזרי עי' ד"ר פר' ה' סימן ד' ושם מבואר. והצדיקים מהפכים מדת הדין למדת רחמים והרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין ומדת הדין לאכזרי שלא ישמע תפלה וע"כ כתוב כאן ולא שמע ה' בקולכם שה' שהוא רחמים נהפך לדין ולאכזרי ודו"ק:

קום לך למסע. דברים י' י"א וס"ד ויבאו וירשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם. ורש"י בחומש פירש שזה הי' אחר העגל וכמ"ש בסדר תשא אחר שנתרצה לו על העגל לך נחה את העם ובדברים י' בפסוק י' ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא ולפי פשוטו הי' זה בענין העגל אך דעת המדרש מפורש שהי' זה בענין המרגלים וכמ"ש לעיל פר' ט"ז סימן כ"ב שדעת המדרש ברור מללו שבין בעגל ובין במרגלים הי' מתפלל ארבעים יום ותפלתו היתה שוה בשניהם וזהו וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא כמו ששמע בעגל כך שמע במרגלים ואמר גם אחר מרגלים קום לך למסע. וע"פ מדה ל"ב פסוק זה עם הפסוק הקודם מקומם לעיל דברים סוף ט' וכל הנ"ל כאלו כתוב בדברים א' ששם מקום ענין המרגלים במשנה תורה וכאלו כתובים יחד כאן בסדר שלח לך ועל זה כוון במ"ש כאן בריש הסימן מה כתיב למעלה מן הענין פרשת מרגלים שאע"פ שכתוב ויעפילו אעפ"כ סמך לו פרשת כי תבואו אל ארץ מושבותיכם נסכים וחלה שתלוים בביאת הארץ ודוק מאד בדברי סימן זה איך חפשו כל המקומות שבתורה שכתוב בהם ענין המרגלים והביאום כאן יחד כאלו הם במקום אחד ע"פ מדה י"ז ול"ב ומי יתן שירצה הקורא לעמול כמו שעמלתי אני ואז ינעם דעת לנפשו ובלא עמל איך ינעם: