פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יד:ו

אני פי מלך שמור. עי' לקמן פר' ט"ו סימן י"ד:

יהיה עליון על ציווי. וזהו על דברת שבועת אלהים ועל לשון עליון כמ"ש ואל על יקראהו יחד:

אשר לא יקום. ארור אשר לא יקום וארור הוא שבועה:

ודכוותיה איש אמו ואביו תיראו. ועכ"ז רק באופן שלא יסתרו ד"ת ולכך סמך אחריו ואת שבתותי תשמרו ולא ישמע לאב ואם בזה:

מכעסו. דורש מפניו מכעסו כמ"ש פני ילכו ודרשו המתן עד שיעבור פנים של זעם וכמ"ש מפני זעמך וקצפך וכן וצלם אנפוהי וכתוב שם והתמלא חמה ומ"ש תלך פי' שתלך בעצתו כי הליכה שייך בעצה וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ט' וכן אל תעמוד ג"כ ע"פ מדות אלו א"כ מ"ש בדבר רע שלא תעשה דבר רע שזה כבר נכלל במ"ש תלך ותעמוד אלא פי' מחמת דבר רע שהוא מפחידך:

באשר דבר שלטון. עי' שבת דף ס"ג א' מדרש תהלים מזמור פ"ג הצדיקים אומרים להקב"ה מה תעשה אומרים לו קום והוא קם כ"י כמ"ש קומה ה' עתה אקום אומר לו אל תישן כ"י והוא מתעורר שנאמר ויקץ כישן ה' ע"ש שמאריך בזה על ידי מי ע"י שומר מצוה שמתפלל להקב"ה ועושה רצונו:

ומי יאמר יאמר לו. לשון שאלה והתירוץ הוא שומר מצוה שהשומר מצוה הוא מתפלל ואומר להקב"ה מה שיעשה לו:

נחת עמהם במדת רחמים. פי' נהוג עמהם כמ"ש נחית בחסדך:

החכם עיניו בראשו. רואה את הנולד וכמ"ש בהדיא ירושלמי סוטה סוף פרק ח' אר"מ כתוב החכם עיניו בראשו והכסיל במה ברגליו וכו' החכם עד שהוא בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו ע"ש העתקנו בב"ר פר' צ"ח סימן ד':

במלאות ספקו יצר לו. כשיתמלא מעשיו מה שיש סיפוק בידו לעשות אז יצר לו שישולם ענשו: ודורש והולך הפסוקים שאחר פסוק אני פי עד פסוק אין אדם שליט וגו':

רבה עליו. שרעתו רבה ומתמלא סאתו והיינו זהו לפי פשוטו ועוד דורש ע"פ מדה ז' וי"ז על דוה"מ:

מה שיהיה. וס"ד כי כאשר יהיה מי יגיד לו:

כשיבא. יום הדין:

ואם יבא לומר. פי' שאם יבא לומר בשעת הדין שיארכו לו שיעשה אז תשובה שאינו יודע אם יספיקו בידו לעשות תשובה וכאשר יהיה הדין מי יאמר לו שיקובל תשובתו שבוודאי לא יקובל אחר גזירת דין:

ד' מיתות. סקילה שריפה הרג וחנק:

אין אדם שליט ברוח. להוציא ממנו לנשום בעת לכלוא את הרוח שעת שיכלא ויסגור הרוח בגופו ויחנק ומ"ש הדומות לה כמ"ש בסמוך:

מיתת סייף. שהוא על ידי שליחות כמ"ש צא הלחם וכתוב שם ויחלוש יהושע וגו' לפי חרב וגם בתיבת משלחת עצמה כלול מיתת חרב כמ"ש ויעש שלח לרוב ומגינים:

וכל עושי רשעה קש. ולהט אותם היום הבא היינו שריפה וכתוב כאן רשעה וכאן שכתוב ולא ימלט רשע את בעליו ולא פירש מה יעשה לו ועל פי גז"ש של תיבת רשע הרי מפורש שריפה:

ובטלו ד' מיתות. סנהדרין ל"ז כתובות כ"ט וכל דרשה זו הובא דרך אגב של דרשה שניה על יוסף ששייך כאן:

את האלהים. אני ירא ועי' ב"ר פר' צ"א סימן ז':

לא נתבהל מפנאי הבית. לא דרש תיבת מפניו על הכעס כמו בדרשה הא' כי כאן לא היה כעס רק פיתוי של תאוה גם היל"ל מפניה לשון נקבה וכן מ"ש יחפוץ דורש על האלהים שכתוב תחלה שבועת אלהים שאם עליה היל"ל תחפוץ לשון נקבה ואין לפרש מפניו מפני הבעל אדונו שהרי מפורש כתוב שהתבהל מפניו כמ"ש הן אדוני על כן דרש מפניו על פנאי הבית שלא היה שם איש וא"כ היה לו לירא שתהפך הדברים עליו כמו שהיה באמת:

ותאמר להם לאמר. וגו' בא אלי לשכב עמי הרי שדברה עליו שקרים בסוף ומן הסתם הגזימה תחילה שתעשה לו כך:

באשר דבר המלך שלטון. שעל ידי שדיבר פרעה אל יוסף כמ"ש וידבר פרעה אל יוסף על כן שלטון ויוסף הוא השליט:

בנגעת יוסף. בנגעו וגנותו:

עברי שונא. כמ"ש כי לא יוכלו המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים הרי שהיו שנואים זה לזה:

הדבר שמלך. שיעץ שר המשקים:

פיו שלא נשק. ב"ר פר' צ' סימן ב' וש"נ:

ויתן אותה על יד יוסף. שאחזו בידו ונתן הטבעת בידו:

הוא עזב בגדו בידה. שפשט בגדו מעליו:

לא הרכין צווארו. כך דרך הנושק לשוח מעט למי שנושק:

היא קראה. העלילה עליו שקר:

בן פורת עלי עין. שפרה והתגבר על העין ודורש עלי עין שעילם עין מלשור ומלהסתכל בבנות שהסתכלו מעל החומות עליו בעת שיצא על ארץ מצרים. ועי' ב"ר פר' צ"ח סימן י"ח:

שלא גנבת ממונו. הנה לא תגנוב שבעשרת הדברות מדבר בגונב נפשות ע"כ אמר ולא גנבת מקור אשתו שדומה לגונב נפש:

לא תשורני עין רואי. וזהו ענין הגנב שגונב בסתר על כן עלי שור כנגד לא תשורני שלא עשה כן:

יבא עת. לפרש מ"ש ועת ומשפט ידע לב חכם על הקב"ה שישלם לו שכרו באופן שעשה וכל הדרשה זו על פי מדת מנגד וממעל: