פירוש מהרז״ו על במדבר רבה יא:ז

ישא פרעה את ראשך. מעליך שיסיר ראשו וכאן ג"כ פירש שישא ויסיר פנים של כעס וזעם וא"כ היל"ל ישא ה' פנים מעליך או ממך ומהו אליך ע"כ דורש כלומר אותו פנים של זעם שהיה ראוי לבא אליך ע"פ מדה ט' ועי' לקמן ריש פר' י"ב ויעבר ה' על פניו:

עומד ומתפלל. בספרי כאן כל הענין עי' ב"ר פר' נ"ט סי' י"ב:

הנה נשאתי פניך. ובפסוק הקודם מבואר שהתפלל הנה נא מצא עבדך חן וגו' הלא מצער היא ותחי נפשי ועל זה השיב לו הנה נשאתי פניך לתפלה זו וע"פ מדה י"ז דורש כאן ק"ו. והנה כאן כתוב ישא ה' פניו אליך ושם כתוב הנה נשאתי פניך וכן בסמוך דורש שני כ"מ כתוב א"א ישא ה' פניו אליך וכתוב א"א אשר לא ישא פנים ולפי הפשט הם שני ענינים וכבר כתבו כן התוספות בברכות דף כ' שמ"ש אשר לא ישא פנים וכן הנה נשאתי פניך היינו פני אדם המבקש שלא להשיב בקשתו ריקם אך מ"ש ישא ה' פניו אליך פי' שישא פני עצמו כ"י אל האדם בענין שכתוב ופניתי עליכם וגו' אך אחר העיון יובנו אמיתת דברי חז"ל שענין אחד הוא וזה תלוי בזה כשפונה הש"י פניו אל האדם ברצותו בו אז ממלא גם בקשותיו ונושא פניו וכמסתיר פניו מן האדם אז אינו ממלא משאלותיו ופני אדם נופלים ואינם נשואים הרי בכלל מ"ש ישא ה' פניו אליך לרצות בנו ולישא פניו וכמ"ש מלאכי א' הירצך או הישא פניך וגו' מידכם היתה זאת הישא מכם פנים בתמיה פי' מה שאינו נושא לכם פניכם אתם גרמתם לכם במעשיכם ובכלל זה שאין פניו נשואות אלינו וע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כאלו מפורש ישא ה' פניו אליך לישא פניך ולהיפך כשאינו נושא פנינו גם פניו אינם נשואות לנו זהו אמיתת דעת חז"ל בענין שחשבו מ"ש ישא ה' פניו אליך עם מ"ש אשר לא ישא פנים לשני כתובים מכחישים:

כתוב אחר אומר. ברכות כ' ר"ה י"ח נדה ע' ספרי כאן:

שהם נושאים לי פנים. שעוברים על רצונם לעשות רצוני ולישא פני כנ"ל וכל דרשות אלו ע"פ מדה ט"ו וההכרעה מבוארת במקומות הרבה בתנ"ך ההפרש בין צדיק לרשע בין עושים רצונו ובין אין עושים רצונו:

עד שלא נחתם גז"ד. הכרעה זו מבואר בפסוק אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת כמ"ש ב"ר פר' פ"א סימן ב' רשום עד שלא נגזר וכתב אמת משנגזר היינו משנגזר ונחתם וכמו ששאלו שם מהו חותמו של הקב"ה הרי שהגז"ד פי' בחותם וכן בפסוק נכתם עונך לפני פירושו שנגזר הדין בחתימה ותיבת נכתם כאלו כתוב נחתם ופי' הפסוק כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני וע"פ מדה ט' כ"א תכבסי בנתר ותרבי לך בורית לכבס עונך לא יכובס ויקשה שהרי כתוב כבסי מרעה לבך וההכרעה נכתם עונך לפני ועי' בסמוך ודו"ק.

מפי עליון לא תצא. עי' תנחומא תזריע סי' ט' באריכות:

שובו בנים שובבים. ארפא משובותיכם שיועיל התשובה ובירמיה ח' כתוב אם ישוב ולא ישוב פי' שהרעה תבא עליו בין אם ישוב ובין אם לא ישוב שלא יועיל התשובה וכתוב עוד שם מדוע שובבה העם הזה משובה נצחת:

שבינך לבין חבירך. כמ"ש במשנה בפרק יוהכ"פ עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה ויפייס את חבירו:

כתוב אחד אומר ונקה. שמות ל"ד ז' ונקה לא ינקה פשט הכתוב כאן ובירמיה ל' פסוק י"א ונקה לא אנקך שבענין הנקיון לא אנקה כל אחד לפי משמעותו כאן פי' נקיון מעונש ובירמיה פי' כריתה ונקיון מטובה. וכן בשופטים ט"ו י"ג והמת לא נמיתך שמה שאתה מתירא מן המיתה אנו לא נמית אותך אלא שא"כ תיבות ונקה ותיבת והמת מיותרים ע"כ בהכרח לדרוש שהם ב' כתובים מכחישים וההכרעה כנ"ל וכן בפסוק והמת לא נמיתך שתיבת והמת לדעת חז"ל שייך למעלה ונתנוך בידם והמת שהם ימיתו אותך ואנו לא נמיתך וכמו שדורש ר"ע כאן כך דורש בפרק יוהכ"פ לפני ה' תטהרו עונות שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר עונות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו וזהו לא ינקה בעצמו כביכול כי תלוי בחבירו אף אם ישוב בתשובה ובן עזאי דורש שניהם על דברים שבין אדם למקום בתשובה ינקה שלא בתשובה לא ינקה:

שלום ביציאתך. כמ"ש לך לשלום שמות ד' י"ט. ושלום בכניסתך כמ"ש ש"א ט"ז ד' שלום בואך עם כל אדם כמ"ש שלום לרחוק ולקרוב:

למרבה המשרה. ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו:

ה' עוז לעמו יתן. ה' יברך את עמו בשלום:

ששינה המלאך. לעיל פר' יו"ד בסימן ה':

שהשם שנכתב. לעיל פר' ט' סימן כ' ועי' כל הענין ויק"ר פר' ט' סימן ו' ד"ר סוף פר' ה' ירושלמי סוטה פרק א':

שלא נטעו הנביאים. כמ"ש דברו שלום איש את רעהו וכדומה הרבה:

שאפילו ישראל. ובספרי כאן הגירסא גדול השלום שאפילו וכו' וכן הוא בב"ר פר' ל"ח סימן ו':

אנו אומרים. כי לשון הפסוק עושה שלום ובורא רע ואנו אומרים עושה שלום ובורא את הכל:

חלק לבם. שם י' ובפסוק הקודם כרוב לפריו הרבו מזבחות כטוב לארצו הטיבו מצבות ועון עבודת כוכבים חמור מכל עונות ולמה הכניס כאן פסוק חלק לבם וגם תיבת עתה מיותר ע"כ דורש שכך פירש שאעפ"י שהרבו מזבחות ומצבות עדיין לא נאשמו להענש כמפורש במקום אחר חבור עצבים הנח לו כשהוא חבורה אחת ושלום ביניהם הנח לו מלהענש אך עתה שחלק לבם יאשמו ויענשו על העצבים שעבדו וכאילו כתובים שני חצאי הפסוק יחד חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו ועל שהיא דרשה נפלאה מחד חתם המדרש הא גדול השלום ושנואה המחלוקת והוא לשון הספרי כאן ובב"ר פר' ל"ח שם:

שאפילו בשעת מלחמה. לקמן סוף פר' י"ט:

כי תקרב אל עיר. להלחם עליה וקראת אליה לשלום:

ואשלח מלאכים. וס"ד דברי שלום לאמר:

בשלום תמות. ירמיה ל"ד ה':

בורא ניב שפתים. והביא שם במפרש הספרי בשם רש"י בורא אני לו ניב שפתים תדש כלפי שבאתו צרה עד עתה והכל קראו עליו תגר יקראו לו שלום שלום לרחוק ולקרוב שניהם שוים מי שנתיישן והורגל בעבודתי ותורתי מנעוריו ומי שנתקרב עתה מקרוב לשוב מדרכו הרעה אמר ה' ורפאתיו מחולי ומחטאיו עכ"ל ע"ש ועי' מ"כ:

ג' כתות. כתובות ק"ד פסיקתא פר' ב' סימן ג' ילקוט תהלים קמ"ט:

יבא שלום. ישעיה נ"ז ב' יבוא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכוחו ופי' יבא שלום מי שבא מהעולם הזה לקבר בשלום ינוחו על משכבותם כאן בקבר הולך נכחו כמ"ש ילכו מחיל אל חיל שיהיה לו מהלכים בין המלאכים ובין נשמות הצדיקים וכל זה ע"י מלאכים אלו ממונים לקבל הנשמה בביאה ואילו לשמור הגוף בקבר ואלו להעלות הנשמה מעלה מעלה וכמ"ש כאן כן הוא בגמרא כתובות שם ובפסיקתא וילקוט גי' אחרת:

אין שלום. כנגד מ"ש יבא שלום:

למעצבה תשכבון. כנגד ינוחו על משכבותם:

יהדפוהו מאור אל חושך. איוב י"ח י"ח היינו מלאכים אכזרים:

יהי דרכם חושך. וס"ד ומלאך ה' רודפם ובפסוק הקודם ומלאך ה' דוחה.

ונתתי שלום בארץ. ור"ד אם בחקותי תלכו:

שלא כמדת הקב"ה. שמ"ר פר' כ"ט סימן ח':

שיש בו כל המדות. איבה ושנאה וקנאה ותחרות גניבה גזילה:

אלף אלפין ישמשוניה. וכתוב שם ועתיק יומין יתיב והיינו במתן תורה שנראה כזקן מלא רחמים ואז היה אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן וכן מצאתי אח"כ במכילתא יתרו פסוק אנכי בהדיא שפסוק זה מדבר במ"ת:

ה' איש מלחמה. ה' שמו:

וה' המטיר. הנה בכל מקום דורשים חז"ל וה' הוא ובית דינו היינו מלאכיו היינו שהדין והמשפט על ידי בית דינו והמעשה ע"י עצמו כביכול ויתבאר בסמוך וזהו מ"ש בס"ד מאת ה' מן השמים וכן במצרים המשפט עם בית דינו והמעשה בעצמו כ"י וכמ"ש באגדת פסח אני ולא מלאך:

וכן מסנחריב פרע יחידי. פי' במלאך אחד וכמ"ש לעיל פר' ט' סוף סימן כ"ד שחרף ע"י מלאך ונפרע ע"י מלאך ולא ע"י הקב"ה בעצמו. והנה אע"פ שאמר בכל הנ"ל שעשה הקב"ה בעצמו עכ"ז בהכרח לומר שעשה ע"י מלאך יחידי בסדום כמפורש שאמרו המלאכים כי משחיתים אנחנו וכמ"ש בב"ר פר' נ' סימן ב' מיכאל אמר בשורתו ונסתלק גבריאל נשתלח להפוך את סדום ורפאל להציל את לוט וכן בפר' נ"א שם סימן ב' וה' המטיר על סדום זה גבריאל מאת ה' מן השמים זה הקב"ה ואצל מצרים מפורש ולא יתן המשחית וכמבואר אצלי בפירושי על אגדת פסח ואצל אמוריים שכתוב וה' השליך הרי מפורש כתוב הנני שולח מלאך וכמפורש אצל יהושע שבא אצל המלאך כמ"ש שמ"ר פר' ל"ב ודו"ק:

כתוב אחד אומר היש מספר. אגב שהזכיר לעיל פסוק זה דורש בו ואגב דרשה זו הביא כמה דרשות של מדה ט' בכ"מ וכל זה בספרי כאן:

נתמעטה פמליא של מעלה. הענין בזה כשהיה ביהמ"ק קיים היה הטוב והחסד וההשפעה רב מאד בישראל והנסים היו תדירים שהיו כלם צדיקים וכל מה שהקב"ה עושה הוא הכל ע"י מלאכיו שלוחי ההשגחה והיו ממונים על השגחה זו הרבה מלאכים אך כשחרב ביהמ"ק נתמעטה ההשגחה הנסית ונתמעטו המלאכים של מעלה הממונים עליהם ונתרבו המזיקים ומלאכי חבלה שהם חילי מטה:

שמות כלם כאחת. כשקורא אותם יוצאים כל השמות מפיו יחד וזהו שמות יקרא ועכ"ז אינו מגיע לכל אחד רק שמו המיוחד לו וזהו בשם יקרא:

שכל עשרת הדברות. מכילתא פסוק וידבר אלהים:

אחת דבר אלהים. פי' שהוא דיבר הכל בדיבור אחד ועכ"ז אני שמעתי כל דיבור בפני עצמו כי עוז לאלהים הוא לבדו עושה כן ולא אחר:

וכפטיש יפוצץ סלע. שבהכאה אחת שמכה על האבן יוצאים הרבה פירורים וכן כשמכה על הברזל המלובן במכה אחת יוצאים הרבה ניצוצות:

לכולם שמות יקרא שאין שם שינוי. גירסא זו לא יתכן שסותר עצמו שאין שם שינוי משמע שם אחד לעולם ואח"כ אמר לא השם שנקרא עכשיו וכו' הרי שהוא תמיד בשינוי והאמת יורה דרכו דכאן חסר וחליף ובב"ר פר' ע"ח סימן ד' איתא ר' בשם ר' יוסי דוסתאי כתוב אחד אומר מונה מספר וגו' שמות יקרא וכא"א לכולם בשם יקרא אלא מלמד שיש שם שינוי לא כמו שנקרא עכשיו נקרא לאחר זמן שע"כ כתוב לכלם שמות יקרא וכמ"ש ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שהוא משונה תמיד א"כ מ"ש בשם יקרא במקום שאין שינוי ובילקוט תהלים קמ"ז הגירסא שאין שם שינוי כשם שהוא נקרא עכשיו כך נקרא לאחר זמן וכמ"ש שם בב"ר ריש פר' ע"ח על מיכאל וגבריאל ודומיהם לאין מספר שאין מתחלפין וכן צ"ל כאן לכולם שמות יקרא שיש שם שינוי לכולם בשם יקרא שאין שם שינוי כשם שהוא נקרא עכשיו כך נקרא לאחר זמן ומ"ש בב"ר ריש פר' ע"ח שבכל יום בורא כת חדשה והולכים להם הוא מין שלישי של מלאכים ועי' שמ"ר פר' מ"ח סי' ב' באו"א:

ויתן דוד לארנן. בבריית' דל"ב מדות מדה ט"ו והוא בספרי מדרש תנאים חלק א' וש"נ ומבואר באריכות כל הענין:

מקום הגורן בשש מאות. היינו שש מאות שקלי זהב ומ"ש בחמשים שקלים כסף פי' בחמשים שקלים של זהב לקח מאתים כסף כפי סך חשבון הזהב:

אבל הבקר. בספרי הגירסא ר"א וכו' כמפורש בענין פירושו שהפסוק מכריע על עצמו שמ"ש בד"ה ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות הרי מפורש בעד המקום ומ"ש בסוף שמואל ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים היינו בעד הבקר לבד:

מחזיק בתים. ד"ה ב' ד':

אלפים בת יכיל. מ"א ז' כ"ו:

שלשת אלפים ביבש. ספרי שם שבת ל"ה כלים פרק ט"ו:

חביב הוא השלום. עתה חזר לענינו לדרשת פסוק וישם לך שלום שהפסוק בענין של ב' כתובים מכחישים שהובא אגב פסוק עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו:

שכרו אלא שלום. פירושו שכר לעצמו שלום לנפשו בעוה"ב כי שאר הברכות שהבטיחו הכל לזרעו לדורות:

בריתי היתה אתו. החיים והשלום:

בנוה שלום. היינו ירושלים: