פירוש מהרז״ו על במדבר רבה י:ט

כל ימי נזרו. מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצצים ועד זג:

אף העלים והלולבין. שאף הם מן הגפץ אלא שאין בהם טעם והגירסא שבכאן ובספרי אין להבין והרוצה להבין דבר לאשורו יעיין בנזיר דף ל"ד ושם מפורש שדורש כלל ופרט וכלל כעין הפרט ע"ש וברש"י:

ומתרגמינן זגא דדהבא. צ"ע איזה ראיה מכאן שהזגים הם הפנימים ויותר היה נראה שהוא ראיה לדברי ר' יוסי שהחיצון זוג כמו זוג של בהמה ולא מצאתי ראיה זו לא בגמרא ולא בירושלמי והצה מצאתי בגליון מדרש שלי שכתבתי מכבר זג הוא הפנימי ורמון הוא החיצון ולא ידעתי מאין כתבתי כן והיה בדעתי שלא להעתיקם בפירושי עד שהראני ידידי המופלג מוהר"ל מהוראדנא שזהו דעת הרמב"ן על התורה שחולק על רש"י שסובר שהיו הפעמונים בין הרמונים אך הרמב"ן סובר שהיו בתוך הרמון ממש כמ"ש ופעמוני זהב בתוך הרמונים בתוכם ולא ביניהם ודברי המדרש כאן ראיה לדעת הרמב"ן שהזוג היה בפנים ולזה הביא ראיה מהתרגום כדעת ר' יהודה וכן דעת ר' יוסי שזוגי המעיל היו בתוך הרמונים ממש ע"כ אמר כזוג של בהמה ולא של מעיל ובזה נתקיימו דברי הראשונים בס"ד:

ויגלח ויחלף שמלותיו. לכבוד המלכות להתהדר לפני פרעה:

לשם צער ואבל. לקמן פר' י"א סוף סי' א':

להרחיקם מן הזימה. לעיל ריש פר' זו ובסי' ז' בסוף המעשה דשמעון הצדיק:

יאסרו עליו כקודש. כמ"ש קדוש יהיה גדל פרע:

נדרו תלוי בנזירותיו. עי' מ"כ ומ"ש ונזירותיו תלוי בנדרו שאם פירש יותר משלשים יום יעשה כפי נדרו:

תלש מירט ספסף. נזיר ל"ט ופי' רש"י תלש שער בסמוך לבשר אבל לא עקר לגמרי מירט שערו לגמרי ספסוף כמו סוף:

לתגלחת אחרונה. פי' רש"י שם לאחר תשלום ימי נזירות טהרה:

ממצורע אי אפשר. שתגלחת מצורע חמור שהיא תגלחת כל גופו ע"כ צריך תער אך כאן בנזיר שאינו כל גופו אינו צריך תער ע"כ כתוב תער ללמד על תגלחת אחרונה עי' פסיקתא זוטרתי כאן:

ר' אומר אין צריך. לדרוש על שהוא מיותר אלא כך הוא פשטא דקרא תער לא יעבור עד מלאת אבל במלאת יעבור תער שמכלל לאו אתה שומע הן:

שאינו סותר לא בזוג. שאם גלח בזוג באמצע ל' יום אינו סותר נזירותו אך בתער סותר:

קדושת שער. כמ"ש קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו:

המגלח כמצותו. כשהשלים זמן נזירותו ופתח אוה"מ על קרבנותיו:

בר פדא. נזיר דף ה' ג"כ בר פדא אך בירושלמי פרק א' דנזיר הלכה ה' הגירסא בר קפרא ושאר לשון המדרש הוא בירושלמי:

כ"ט פעם וכו' תלתין. הנה מניתי שאין בפרשה רק נ"ט פעמים ובהכרח לומר שחושב גם מ"ש כי נזר אלהיו על ראשו ג"כ מלשון נזירות ועל שאינו שוה לכל הנ"ל ע"כ לא חשב תחלה אלא כ"ט פעם:

לחידושו. כמ"ש לעיל סימן זה שאינו בכלל שאר נדרים וזה לגופו וכמאן דאמר אין דורשים תחילות שצריך לגופו:

גידול שער ל' יום. שעד שלשים השער מגודל ונאות לאדם לאחר שלשים נקרא ניוול ומשא לאדם וכמ"ש לעיל פר' ט' בסי' כ"ד:

עד מלאת ימי. היינו חודש מלא שלשים יום וכ"ט יום נקרא חודש חסר:

לא יצא. ואנן תנן במתניתין יצא:

הימם כתיב. חסר יו"ד בתרא לדרוש לכתחלה צריך ל' יום ובדיעבד כ"ט:

מי שאין לו פרע. שאין טבעו לגדל פרע ששער שלו קטנים תמיד:

עם הבאת קרבן. לקמן סי' ט"ז:

משהו. איזה שער שיהיה לו אפילו קטנים:

כל ימי נדר נדרו. תער לא יעבור על ראשו ונאמר להלן ואחר ישתה הנזיר יין להורות שגם אחר שעברו ל' של הנזירות אסור לשתות יין שהרי מדבר על הבאת קרבנותיו שמעכב שתיית יין: