פירוש מהרז״ו על במדבר רבה י:יא

כל ימי הזירו לה'. על נפשות מת לא יבוא עי' לקמן פר' י"א סוף סי' א':

כדי לשמור עצמו: כדלעיל ריש סימן יו"ד:

מה כהן גדול. כמ"ש ויקרא כ"א י"א על נפשות מת לא יבוא:

כי נזר שמן. ויקרא כ"א י"ב:

ויבדל אהרן להקדישו. על שבתורה אינו מפורש שאהרן ובניו הם קדשי קדשים על כן הביא הפסוק של ד"ה וקדושת נזיר קדושת כ"ג היינו ק"ק מה שאין כן בכהן הדיוט:

כל ימי נדר נזרו. תער לא יבוא על ראשו כל לרבות אפילו אחר מלאת:

כל ימי הזירו לה'. על נפשות מת לא יבוא:

סותרים. הימים שמנה מקדם ומתחיל למנות מחדש אחר הקרבן והתגלחת:

שלא הותר כלל. אפילו יין מצוה כדלעיל סי' ח' ר"י הגלילי:

מראשו האמור במצורע. שתיבת ראשו האמור במצורע שהוא מיותר לדרוש שנזיר מצורע מותר לגלח:

שהטומאה סותר הכל. שאם היה נזיר שבע שנים ונטמא ביום אחרון סותר כל הז' שנה ואם גלח שלא כדין אינו סותר ממה שמנה רק שלשים יום עי' לקמן סוף סי' ט"ז:

נפשות בהמה. עי' ביצה דף כ"א אצל יו"ט וכאן אפילו ר"ע מודה:

לפי שכולל בכהן הדיוט. בריש אמור שכתוב אצל כהנים לנפש לא יטמא בעמיו משמע כל נפש ואח"כ אמר כ"א לשארו שהתירו לקרובים ועי' נזיר דף מ"ח:

אבל לבנו ולבתו. שאצל כהן הדיוט כתובים שמותר לטמא והיה צריך לכתוב כאן שאסור לטמא ודורש על שאין הקטנים נזורים שאין יכולים לקבל נזירות על עצמם רק האב יכול לקבל נזירות על בנו קטן כמ"ש לעיל בסימן ז' עי' במפרש הספרי כאן:

להגיד מה גרם. איזה דבר גרם שישמור עצמו כל כך כי נזר על שנזר אלהיו על ראשו: