פירוש מהרז״ו על במדבר רבה י:ה

ואמרת אליהם. ובר"ד דבר אל בני ישראל וכפל עוד ואמרת אליהם לדרוש להזהיר וכו':

וכשלו איש באחיו. ויקרא כ"ו ל"ז:

כ"מ שנאמר ויהי. ויק"ר פר' י"א סי' ג' באריכות וש"נ ומבואר:

ויראו בני אלהים. את בנות האדם וכן ויהי כי החל האדם לרוב וגו' ובנות יולדו להם ומבואר שם שחטאו בזנות:

ויהי בימי אמרפל. וזה היה המלחמה הראשונה שבעולם והיה צרה גדולה ועוד שבאו להרוג אברהם כמ"ש ויק"ר שם:

ויהי בהיות יהושע ביריחו. יהושע ה' י"ג ואז נודע לו שהמלאך ילך לפניו כמ"ש והנה איש עומד לנגדו וגו' ונמסר לשליח כמ"ש שמ"ר פר' ל"ב:

ויהי כי זקן שמואל. ש"א ז'.

ויהי דוד וגו'. וכתוב תחלה ויהי שאול עוין את דוד וכל שהוסיף להשכיל הוסיף לעוין עליו:

ויהי איש אחר. עתה חוזר לענין הפרשה שדורש ענין נזירות שמשון והצרה שהיה בפחד מות מראית המלאך:

כל מקום שכתוב. בריש שמואל א' ויהי איש אחד מן הרמתים צופים ובש"א ט' ויהי איש מבנימין וכדומה:

ה' אחד. דברים ו' ד':

וכן באלקנה. בריש שמואל א':

בידוע שהוא מירושלים. כמ"ש ודבר ה' מירושלים. והאיר ה' עיני בריש פתיחתא כ"ד דאיכה רבתי משא גיא חזיון גיא שכל החוזים עומדים ממנה דא"ר יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי היה הרי לימוד מפורש שכל הנביאים היו מירושלים רק אותם שמפורש אצלם שהיו מעיר אחרת:

אשתאול וצרעה. בערי יהודה כתיב:

אלא ממשפחת הדני. כמ"ש בסדר במדבר אצל כל שבט למשפחותם לבית אבותם א"כ מ"ש כאן ממשפחת הדני על שם אביו ולא על שם אמו להורות שאמו של מנוח לא היה מדן ועל שכתוב דן ידין כאחד וגו' וזה מוכיח שאמו היה מיהודה שע"כ מדמה אותו ליהודה ומ"ש וכן מנוח פירוש כאלו שהיה אמו מיהודה כך אשתו אמו של שמשון ג"כ מיהודה:

דן ידין עמו. כאחד שבטי ישראל כיהודה שבט המובחר גבורים מכולם רבים מכולם שבט המלוכה ועל שמשון כתוב עי' מ"כ:

ושם אחותם הצללפוני. אצל בני יהודה פרץ חצרון וגו' אלה משפחות הצרעתי ואלה אבי עיטם וגו' ושם אחותם הצללפוני ולמדו שהיא אמו של שמשון ממ"ש אלה משפחות הצרעתי היינו משפחות מנוח שכתוב בו שהיה מצרעה ואלה אבי עיטם היינו מנוח אבי שמשון שכתוב בו שופטים ט"ו ח' וישב בסעיף סלע עיטם שהצרעתי הוא אבי עיטם וא"כ מ"ש שם ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמע וידבש ושם אחותם הצללפוני היתה ג"כ מצרעה שעל שניהם אמר אלה משפחות הצרעתי שמנוח היה מצערתי של דן כנ"ל ואשתו מצרעתי של יהודה ושמה הצללפונית ובסמוך מפורש הטעם למה נקראת כך ובאופן זה יתכן שמרומז דרשת חז"ל בפסוק. וכן הוא באגדת בראשית פרק נ"ב בסופו שחושב ז' עקרות וז"ל הששית זו הצללפונית אמו של שמשון שנאמר ושם אחותם הצללפונית:

ושמו מנוח הרשעים. ברות רבה פסוק ולנעמי מודע לאישה ושם פירשתי:

נבל שמו. שמואל א' כ"ה כ"ה ור"ד אל איש הבליעל הזה וכו':

גלית שמו. ש"א י"ז ד':

שבע בן בכרי. ש"ב כ' כ"א ובהכרח לומר שאצל הרשעים כתוב פעם כך ופעם כך שהרי אצל נבל כתוב בריש הענין ושם האיש נבל ואצל שבע בן בכרי כתוב בראש הענין ושמו שבע בן בכרי אך אצל הצדיקים לא כתוב אלא באופן זה שמם קודם להם ושמו אלקנה ש"א א' ושמו ישי ש"א י"ז י"ב ושמו בועז רות ב' א' ושמו מרדכי אסתר ב' ה' ושמו מנוח בפרשה שדורש עתה ואף שהוא הראשון בתנ"ך חושבו באחרונה על שחוזר לענינו שדורש עתה וכדרך המדרש שאשר מביא בדרך אגב הדרוש מביאו בראשונה ואשר הוא עיקר הדרוש בא באחרונה ונשמט במדרש פסוק ושמו קיש ש"א ריש ט':

ושמו לבן. ולא כתוב אצלו בהיפוך וא"כ היל"ל לבן שמו כמו גלית ועי' ב"ר פר' ס' סי' ז' ושם הגירסא ר"י אמר לשבח פרדכוס פי' שגם כאן אף שהוא רשע עכ"ז מ"ש ושמו קודם היא לשבח כמו אצל הצדיקים על שם כינוי למעלה שהיה בו:

ושמו מיכיהו. שופטים י"ז א':

שהיה מקבל אורחים. כמ"ש שם שופטים י"ז פסוק ח' ויבוא עד בית מיכה לעשות דרכו וקבלו בביתו:

ויהי שם בנו הבכור. ש"א ח' ב' ומ"ש מה זה רשע אף זה רשע צ"ע שהרי מפורש כתוב בפסוק הסמוך ולא הלכו בניו בדרכיו וגו' ויטו משפט ומה טעם הדרשה וי"ל דרבנן הוקשה להם תיבת משנהו שהיל"ל ושם השני ע"כ דרשו שתחלה היה הבכור רשע והיו סבורים שהשני אולי יהיה צדיק וכאשר גדל השני נודע שגם הוא רשע כראשון וזהו ומשנהו שהיה שני לו לראשון ורבנן לא באו לתרץ רק ר' יודן:

נקרא שמו ושני. היינו מ"ש בד"ה א' ופסוק י"ג ובני שמואל הבכור ושני ואביה ודורש ע"פ מדת ממעל מלשון משנה פניו וישנה ואת נערותיה:

יואל בן פתואל. יואל הוא בנו של שמואל כמ"ש שם ויהי שם בנו הבכור יואל וכשם שיואל זכה לרוה"ק כך אביה שהוקשו זה לזה:

שפיתה להקב"ה בתפלתו. כמפורש עליו ששמע השי"ת כמה פעמים את תפלתו וכמ"ש ושמואל בקוראי שמו קוראים אלה' והוא יענם:

והנבואה נקרא מנוח. שכל נבואת הנביאים על ידי מלאך לבד נבואת משה כמ"ש פה אל פה אדבר בו. וכך צ"ל שהנבואה נקרא מנוח כד"א ונחה עליו רוח ה' וכתיב ושרי' שר מנוחה מכאן שזכה ברוך לרוה"ק. ודברי פליאה הם אך הענין האמיתי בזה כי בירמיה מ"ה כתוב על ברוך שאמר יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי היינו שלא זכה לנבואה שהיה מקוה עליה על שהיה תלמידו של ירמיה הנביא והשיב לו ירמיה בשם ה' הנה אשר בניתי אני הורס וגו' ואתה תבקש לך גדולות לא תבקש וחז"ל דורשי עמוקות גלו כאן שבהכרח שאח"כ זכה ברוך לנבואה שהרי בירמיה נ"א נ"ט כתיב שרי' בן נריה בן מחסי' ושרי' שר מנוחה וברוך היה ג"כ בן נריה בן מחסי' כמ"ש ירמיה ל"ב ט"ז ומאותו טעם שלא זכה ברוך לנבואה היה ראוי שגם שריה לא יזכה לנבואה ומאחר שמצינו ושריה שר מנוחה הרי שגם ברוך שכתוב בו ומנוחה לא מצאתי זכה אח"כ למנוחה כמו שריה וכן כתוב בתורה ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו הרי שנוח הוא נבואה וכן הוא בס"ע פרק כ' ברוך בן נריה ושריה ודניאל ומרדכי כולם נתנבאו בימי נ"נ וש"צ בפירוש הס"ע במגילה י"ג ובספרי ח' א' פסקא ע"ח ורות רבה ריש פר' ב' ובמ"ר פר' יו"ד סי' י"ד אצלו אך אצלי הוא סי' ה' ובירושלמי פ"ט דסוטה שברוך היה נביא והיינו ע"פ דרשת המדרש כאן:

לפיכך דיבר עמה המלאך. קודם שדיבר עם מנוח אע"פ שהיה מנוח צדיק כנ"ל שזכה לדבר עם המלאך אך משום שלום וכדמפרש והולך:

את תקבלי הריון. שעד עתה לא קבלה הריון מחמת עקרות ועתה ע"פ נס תקבל הריון:

שלא תשתה חומץ. שהרי אמר לה בפירוש ואל תשתה יין ושכר ומה השמרי נא אלא שאמר לה שתעשה משמרת לדבריו וכמ"ש בתורה אצל הנזיר מיין ושכר יזיר ואח"כ אמר חומץ יין וחומץ שכר שהעיקר הוא איסור יין ושכר והשאר למשמרת:

לשתות יין הנזיר. הנזיר הב' מיותר וט"ס:

לכך אסרן עליו. החומץ ומשרת ענבים:

מכל אשר יצא מגפן היין. לשון המלאך אל מנוח כשנראה למנוח בפעם הב' ובפעם הא' לא אמר לה ונכלל במ"ש ואל תאכלי כל טומאה:

כי הנך הרה. משמע שעתה בשעה שמדבר עמה היא הרה והלא היתה עקרה עד עתה. ורש"י בחומש על פסוק הנך הרה שאצל הגר פירש כשתשובי תהרי כמו הנך הרה דאשת מנוח עכ"ל. ולא זכר דברי מדרש זה שמפורש להיפך. ובב"ר פר' מ"ה סי' ה' דרשו הנך הרה והלא כבר כתיב ויבא אל הגר ותהר מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה ויתכן שדורש ג"כ כמו כאן ואם כמו שפי' רש"י יתכן שהם מדרשים חלוקים שהיה לו לפרש כמו כאן:

ומורה לא יעלה. ולא פי' מהו מורה ודורש כמו שכתוב בתורה בנזיר ותער לא יעבור על ראשו הרי שמ"ש כאן לא יעלה פי' ג"כ תער:

ולא תשחית. ויקרא י"ט ודורש מורה בה' כמו בא' מלשון יראה ועי' נזיר דף ס"ו ברייתא דל"ב מדות מדה ז':

הן בעוון חוללתי. דוד אמר כן על עצמו שהתוודה על חטאו והחזיק עצמו לרשע ע"כ אמר שהחטא בא לו מבטן אמו ומחלל שיצא ממנו:

דן ידין וכו'. עי' ב"ר פר' צ"ח סי' י"ד:

אלא על בעלי מראה. שהיתה סבורה שהוא ב"א נביא ע"כ אמרה שיש בו סימן שהוא נביא שהרי הוא בעל מראה:

קלקולא. שמניעת ההולדה ממנה ולא ממנו כדלעיל:

על ידי דלילה. שגלחה אותו:

שלא לפסול דבריו. שאם היה בא אצל מנוח בפעם הב' ומצוה אותו א"כ היה כל מה שנראה אל אשתו ודבר לה היה הכל בחנם ע"כ גם בפעם הב' אמר מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר:

במהירות. כמ"ש וימהר אברהם:

אינו אומר היום. שאם אמרה היום היה משמע ביום זה עצמו אך ביום משמע ביום אחר:

בתפלת הבוקר. וצ"ע מנ"ל דלמא התפלל בתפלת המנחה ונענה כמו אליהו בתפלת המנחה וי"ל שאם היה כתוב ויענהו ה' הייתי לומד מאליהו שכתוב בו ענני ה' ענני אך כאן כתוב וישמע ה' בקול מנוח ע"כ דורש מפסוק ה' בוקר תשמע קולי:

מבררים מעשיהם. אע"פ ששמע מנוח מאשתו רצה לשמוע בעצמו ואמר בתפלתו יבוא נא עוד אלינו ויורנו וגו' ושאל את המלאך האתה האיש אע"פ שאמרה לו אשתו שהוא האיש וכמ"ש עם נבר תתבר ועי' ויק"ר פר' י"א סימן ב' פירושו:

אני הוא בתחלה. שהיל"ל כן ואמר אני לפי האמת שהיה מלאך המלאך אינו משתנה וכן דברו:

משפט הנער מנזירות. כי המלאך אמר לאשתו שני דברים. אחד אל האשה ואחד אל הנער ומנוח אינו מפורש רק ששאל מה יהיה משפט הנער ולא אל האשה ע"כ דורש ששאל גם אל האשה בתיבת ומעשיה בעת שעשה היינו בבטן כמ"ש הוא עשך ויכוננך וכמ"ש תהלים קל"ט אשר עושיתי בסתר ובאיוב בבטן עושיני עשני:

לחלק כבוד ולחבבה. כמ"ש לעיל בסמוך:

תשמור על חומץ. כדלעיל על מ"ש לאשה השמרי נא:

אמר לי מכל אשר. פי' שלאשה לא אמר כן רק ברמז וכדלעיל וכמפורש בתורה בפרשת נזיר כאן מחרצנים ועד זג:

עצורים היינו. כמ"ש נעצרה נא אותך מיותר שהרי פירש נעשה לפניך גדי עזים ע"כ דורש ע"פ מדה ט"ז שכאן צריך לומר נעצרה שהעקרות נקרא עוצר ע"פ מדה י"ז כמ"ש עצרני ה' מלדת וכמ"ש כי עצור עצר ה' פירושו סגירת הרחם ואתה בישרתנו בהרוחות הרחם וע"פ מדת ממעל מרומז בתיבת נעצרה אותם בשמחה כמ"ש עצרת לה' אלהיך:

אלא בבשר. של שלמים כמ"ש דברים כ"ז ז' וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך עי' פסחים דף ק"ט ספרי סדר ראה פיסקא ס"ד:

אין דרך נביאי ה'. שמאחר שעדיין לא ידע מנוח שהוא מלאך א"כ למה יאכל בלחמו ודורש על שאינו דרך הנביאים לקבל וזה צ"ע שהרי מפורש אצל שאול ונערו שאמר שאול ומה נביא לאיש האלהים והשיב נערו הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלהים והגיד לנו את דרכנו ואצל אלישע עצמו מפורש שקבל ויתכן שאשר קבלו הנביאים בעד נביאתם לא היו אלא בעבור תלמידיהם כמ"ש אצל העשרים לחם וכרמל בצקלונו דאלישע וכמ"ש גיחזי ששאול מנעמן בעבור שני נערים שבאו מהר אפרים אך לא לעצמם כלל וכן היה אצל שמואל שלקח בעבור בני נביאים שהיה רבים אצלו כמפורש אך האכילה הוא לעצמם ודו"ק כי קצרתי:

רמז לו. שלא אמר לו דרך צווי ומנוח הבין שכן צריך לעשות ועשה:

בנה אברהם מסבח. על בשורת ארץ ישראל כמ"ש ב"ר פר' ל"ט סימן ט"ו ט"ז:

שטועה היה כסבור. כמ"ש ברכות דף ס"א אר"נ מנוח ע"ה היה קמ"ל כמסקנא דגמרא שם שלא היה ע"ה אף כי לדעת המדרש לעיל סימן זה שהיה נביא:

שהיו דומים למלאכים. כמ"ש ויק"ר פר' א' סימן א' וש"נ:

ולמה אכלו. עב"ר פר' מ"ח סוף סימן י"ד ויק"ר פר' ל"ד סימן ח':

ואלו היה אוכל עמו. אע"פ שזה ג"כ מנהגו של מנוח לקבל אורחים:

על עצמו אמר. אע"פ שלא אמר ואני פלאי עכ"ז כוונתו על עצמו וכך אמר לו עתה שאני לפניך אני אומר לך אני אך לאחר שאסתר ממך אהיה באופן נסתר לעולם שיאמר עלי והוא פלאי ומה תועלת לך לידע שמי ופלאי פירושו מכוסה כמ"ש כי יפלא ממך דבר ומה שהביא המדרש פסוק פליאה דעת על שפי' כיסוי החלטי לעולם וכן והוא פלאי פי' לעולם אך כי יפלא וכדומה הוא פלא שעומד להגלות:

פליאה נפלאה. שמ"ש והוא פלאי מל' עושה פלא. וכמ"ש כאן במנוח ומפליא לעשות וא"כ כל המלאכים הם מכוסים ומפליאים לעשות ולפי פירוש הג' ע"ש הנזירות שבא לצוות שהוא מלשון הפרשה והנזרה והשם מיוחד למלאך זה ולשליחות זו לבד ופירוש הפסוק למה זה תשאל לשמי מעצמך אתה צריך לידע ע"פ מדת ממעל כמ"ש בתורה כי יפליא: