פירוש מהרז״ו על במדבר רבה י:ב

ומלתם את ערלת לבבכם. זה פירושו של פסוק תנה לבך לי ואיך יתן היינו שיסיר הרע מן הלב שזהו כינוי לערלת הלב ויזרע על הלב דברי תורה ולא יזרע אל קוצים.

וראיתם אותו וזכרתם. שע"י ראיה בא לידי זכירה ונצירה של תורה ומצות:

נקראת שוחה. ע"פ מדה י"ז דורש כאן מדת ממעל:

עמוקה ע"ש וישפל. כי עמוק ושפל דבר אחד הוא:

ומנין שבעבודת כוכבים מדבר. פסוק וישח וישפל ושח:

ובאר. דורש פסוקים של משלי הנ"ל תנה בני וגו' כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה אף היא כחתף תארוב ובוגדים באדם תוסיף ודורש ובאר על הבור כי כל באר הוא בבור:

כחתף תארוב. מלשון חוטף בטי"ת שהעונש יבוא פתאום ומהרה:

שנקראו אדם אתם. כמ"ש יחזקאל ל"ד ל"א ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם:

ויספתי ליסרה. וזהו מ"ש כאן ובוגדים באדם תוסיף: את במותיכם. הם הבמות של עובדי כוכבים כמ"ש בס"ד ונתתי את פגריכם על פגרי גילוליכם:

ששה פעמים למי. למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים למי חכלילות עינים. בפסוקים שהתחיל לדרוש תנה בני וגו' ודורש והולך עד אוסיף אבקשנו עוד:

וכולן על ידיהם. צ"ל וכלין כמ"ש כי אעשה כלה וגו':

למאחרים על היין לשתות. כולל ב' כוונות א' כפי פשוטו שמאחרים לשתות יין כמ"ש ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר וגם כפי הדרש על ישראל וכן מ"ש לבאים לחקור ממסך:

כמישור. כשדה ישרה חלקה שאין בה מאומה להאחז בה אלא הולך במישור:

ז' קללות מן הכתוב. ומרומזים בפסוק זה א' הרבה ארבה שירבו ימי הריונה שקודם הקללה עלו למטה שנים וירדו ארבע ב' עצבונך על צער הבתולים ג' והרונך על צער ההריון ד' ה' ו' בעצב תלדי בנים ודרשו בב"ר פר' כ' סי' ו' בעצב זה צער נפלים תלדי זה צער לידה בנים זה צער גידול בנים ז' ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך ובפר"א פרק י"ד חושב ט' קללות ומות:

ואותו אילן. ב"ר פר' ט"ו סימן ז' וש"נ:

שהסתכלו בהם. כמ"ש אל תרא יין וגו' אף אתם תתקללו כמו חוה ע"י נחש:

קודש. וס"ד כל אוכליו יאשמו:

וכצפעוני יפריש. עי' ויק"ר פר' י"ב בסי' א':

מצרים לשממה תהיה. וס"ד מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם שהחמס של ממון נחשב כעון שפיכת דמים שעשו:

זרות זו לזו. דורש זרות כמו צרות שהז' והצד"י מתחלפין בזשר"ץ וצרות כמו נשים הצרות כמ"ש וכעסתה צרתה:

זיבורא ועקרבא. עי' חגיגה דף ה' א' ופי' רש"י ותוספות מי שנשרו זיבורא רפואתו קרירא ולעקרבא חמימא וחילופא סכנתא:

ההפך עלי בלהות. גז"ש מה כאן בלהות עם התהפכות אף כאן בלהות עם התהפכות:

ונער פרעה. עי' שמ"ר סוף פר' כ"א:

כנגד יו"ד דברים. כמ"ש בתד"א פר' ז' הובא בשמ"ר בסדר וארא ובסדר בא אצל כל מכה:

כנגד כל הבן. היאורה תשליכוהו עי' שמ"ר פר' כ' בסימן ד' ותבין כאן:

ביד אשה ימכור. וזה נחשב לחירוף כמ"ש שופטים ט' נ"ד פן יאמרו לי אשה הרגתהו וסיסרא הרגתהו יעל בביתה:

ידה ליתד תשלחנה. וס"ד והלמה סיסרא ומחקה ראשו ומה שפרט המדרש עם היתד שבאהל משמע שגם זה מרומז במקרא בראש חבל בדבר שיש בראשו חבל היינו יתד האהל כמפורש בתורה אצל יתידות המשכן ויתדותיהם ומיתריהם וכמ"ש בסמוך שהכתיב חבל והקרי חיבל:

זה היה המן. שנתלה על העץ בחבל בראשו כמ"ש בסמוך שנחנק בחבל:

מדה כנגד מדה. כמו שרצה המן להשמיד וגו' ושללם לבוז כך נשמד וממונו לשלל למרדכי:

הכוני בל הליתי. כנגד מ"ש תחלה והיית כשוכב בלב ים על פרעה:

הלמוני בל ידעתי כנגד מ"ש תחלה וכשוכב בראש חבל על סיסרא כנ"ל:

ואם תכתוש את האויל. במכתשת בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו:

אחרי לבבכם. ואחרי עיניכם:

עינא וליבא. עין רואה ולב חומד:

כי שחה. משלי ב' י"ח ובפסוק ט"ז שם להצילך מאשה זרה:

בעמקי שאול. וכתוב שם אשת כסילות הומיה פתיות:

ואף הסיתך מפי צר. שאם תהיה ניסת ומפותה תפול אל מקום שפיו צר ותחתיו רחב:

לצבות בטן. כמ"ש לעיל פר' ט' סי' י"ט שפסוק לצבות בטן פי' על בטנו של נואף ועוד שם בפרשה כמה פעמים:

ומשלח מדנים. לעיל פר' ט' סימן י"א:

הוי למי שיח. שהיא משיחה ומפתה אותו:

נפצעת פצעי חנם. אם בתולה ונערה מאורסה היא ונפצעת על ידי ביאת הנואף:

בלא פצע מבעלה. לא בעבור שבעלה חטא שעל כן משחקת לאחר וזהו חנם:

חנם שהכהן פורע. שעל עסקיה הרעים נפצעת מהכהן שלא חטאה לכהן והוא קורע בגדיה כמ"ש לעיל פר' ט' סוף סי' ל"ג: כי יתאוה לרם נרה. ויק"ר ריש פר' י"ב אסתר ריש פר' ה':

ע"י הכוס יתן עינו בכיס. ע"י ששתה הכוס יתן עיניו בכיס כמ"ש שם ושם כיס אחד יהיה לכלנו:

ואינו פורש. שבבלבול היין הכל ישר אצלו איסור והיתר וכן אצל החכם נעשה ישר אצלו הטמא והטהור האסור והמותר:

מה הנחש. לקמן פר' זו סי' ח':

שלישו של עולם. שלא היו אז בעולם רק שלשה בני נח שירשו כל העולם כל אחד שליש:

והוא נקרא אבי כנען. כמ"ש בראשית ט' י"ח וחם הוא אבי כנען וכן בפסוק י"א שם וירא חם אבי כנען הרי שעיקרו של חם נקרא על שם כנען ע"כ כשקלל לחם קלל לכנען שהיה אהוב לו יותר מכל בניו וכן דרך בני אדם לקלל בדבר החביב ביותר וזהו מ"ש וכן היו מאררים:

מה צפעון זה. דורש מ"ש בפסוק אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש:

גורם לעבודת כוכבים. לקמן סוף סי' ח':

גערת זדים. השוגים ממצותיך שע"י שהם עושים הרבה במזיד עבירה גוררת עבירה ונכשלים בשגגות הרבה הם השיכורים ע"פ גז"ש זד יהיר לץ שמו לץ היין וכמ"ש לקמן פר' י"א סוף סי' א' וזהו עיניך יראו זרות שישגו במצות שלא כיוונו להם והם זרים אצלו:

כי דור תהפוכות. בנים לא אמון בם:

שנסתרס. עי' ב"ר פר' ל"ו סי' ד' ה' ו' ז':

הכוני וכו' הלמוני וכו'. שבזה שסמכה תורה פרשת סוטה לפרשת נזיר כדי שילמוד מוסר להרחיק מהיין ולא למד וזהו הכוני וכו':