פירוש מהרז״ו על במדבר רבה י:טז

והזיר לה' את ימי נזרו. והביא כבש בן שנתו לאשם הפסיק בין הקרבנות ובין האשם:

והזיר והביא. חשיב לי' נזירות קודם שהביא והבאת האשם מצוה בפני עצמו שאיניו מעכב כשאר קרבנות:

והזיר לה' אימתי והביא. פי' אימתי נקרא והזיר לה' שהוא נזירות כמצות ה' בזמן שהביא אשמו וכן הוא בספרי ובנזיר י"ט ומ"ש כאן ועוד הפעם והזיר לה' את ימי נזרו שייך למטה:

מנין שאסור ליטמא. עי' לעיל סוף סי' יו"ד:

נאמר כאן נזיר. כל ימי הזיר לה' על נפשות מת לא יבוא ולהלן כתוב ואחר ישתה הנזיר יין ופסוק כתוב אחר הבאת קרבנות:

בן שנתו לעצמו. מיום שנולד ולא מר"ה וכן לקמן ריש סימן י"ח אצל חטאת:

שיבוא לבטל אלא זה. שאינו לכפרה אלא בא על נזירות שעברה בטומאה:

ראשונים ואחרונים. מדקאמר והימים הראשונים יפלו משמע ולא אחרונים יפלו הרי שיש אחרונים אלא שלא יפלו:

דבעינן גדל פרע. לעיל בסי' יו"ד ואין היין סותר לעיל סי' י"א: