פירוש מהרז״ו על במדבר רבה א:יא

למה שאו את ראש. למה אמר לישנא דמשתמע לתרי אפי:

שימותו כולם. כמ"ש ויק"ר פר' י"ד סימן י"ב אשא לשון שירה ולשון דבר והיינו בחטא מרגלים נגזר על כלם:

וינטלו ראשיהם. כינו להריגה ומיתה והרבה מתו בחרב מאותם של ויעפילו לעלות אל ראש ההר ויכום ויכתום עד החרמה:

בתוך ב"י כו' אבל לעצמן. דכאן כתיב לא תפקוד ולקמן ג' ט"ו כתיב פקוד את בני לוי והם ב' כתובים מכחישים וכאן הכריע בפסוק בתוך בני ישראל ועי' לקמן פר' ב' סוף סי' י"ג בקיצור ולקמן פר' ג' סימן ז' באריכות:

מעורב עמהם. היינו בציווי ובמנין ובגזירה:

שמא יש פסול. כי מנין ישראל היה לגדולתן כדלעיל סוף סימן ב' להראות שכולם מיוחסין וכמ"ש ויתילדו על משפחותם לבית אבותם להראות שאין בהם פסול ולכך מצוה שלא למנות שבט לוי שיש בו פסול:

והיו לי הלוים. עד ואתה הפקד הכניס המדרש פסוק והיו לי הלוים אחר פסוק לא תפקוד וקודם פסוק ואתה הפקד והענין בזה שחז"ל הרגישו שחסר כאן בפסוק שני דברים שכאן כתיב אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל וגו' ואתה הפקד וגו' והיל"ל תחלה למה לא תפקוד והיינו מ"ש לקמן ג' י"א י"ב ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך ב"י וגו' והיו לי הלוים וכן מאחר שאמר שלא למנותם בתוך ב"י היל"ל פקוד את בני לוי כמ"ש שם פסוק ט"ו וזה דרך חז"ל בקודש שדורשים התורה כפי סידורם וסמיכותם ולפעמים לפי שייכות הענינים שלא כפי הסידור על פי מדה ל"א ול"ב וכן כאן הכניסו פסוק ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל וגו' והיו לי הלוים שלכך אינו מונה אותם בתוכם וכן פסוק כי לי וגו' עד לי יהיה אני ה' כדלקמן ולמה זכו לזה דורש מדת מנגד עפ"י מדה י"ז ויאספו אליו כל בני לוי הרי שקרבו עצמם לי:

הן קרבו אותי. שכל מי שמקרב עצמו להקב"ה מקרב את הקב"ה אליו לשכון אתו ויתכן שכוונת המדרש בזה לידרוש פסוק הסמוך כי לי כל בכור וגו' לי יהיה אני ה' פי' על הלוים הנ"ל כמו שקרבו אותי אני ה' כך והיו לי הלוים וזהו לא יהיה אני ה':

ולא עוד כן אלא. לא די שהם לי ואני להם בהתקרבות ואהבה אלא גם במעשה ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות היינו שיהיו נאמנים באוצרותי על כלי כסף וזהב שלי ועל כל דברים המוקדשים לי על שנמצאו נאמנים באלהותו האמין עליהם בית אלהותו ע"פ מדת ממעל ומנגד:

עיני בנאמני ארץ. דוד אמר כן על עצמו וק"ו על הש"י ובמדרש תהלים ק"א דורש כל הענין על הקב"ה שהוא אמר כן ועי' לקמן פר' ג' סי' ג' ג"כ כנ"ל:

יהושע. שהוא מאפרים כמ"ש למטה אפרים הושע בן נון ויהושע לא היה לו בנים ע"כ אמר משבטך אני מעמיד ע"פ מדת מנגד אא"ע למדת מנגד כאן על זרע יהושע ת"ע על שבטו ועי' ב"ר פר' צ"ט סוף סימן ב':

שנדבק בעמלק. פי' שנדבק בדבר המקום במעשה עמלק:

אחריך בנימין. ע' מ"כ ועי' ילקוט סוף סדר במדבר דרשה זו באופן אחר שאמר ליהושע אחריך בנימין:

שמורים. מחטא ועומדים בנסיון:

האומר לאביו. בשבט לוי נאמר כמ"ש וללוי אמר וגו' האומר לאביו וגו' והמדרש מבאר פרשה זו כסדר תחלה אמר המה ישאו אותו היינו בשעה שנוסעים במסעות ואח"כ אמר ובנסוע ובחנות שאף בעת שיפרקו ויקימו אותו שאז צריך נאמנות יותר הכל בלוים והזר הקרב יומת:

עשה סטים. מי שעושה סטים שסטו וסרו מהש"י בעגל שנאתי לא ידבק בי. ואח"כ אמר וחנו ב"י איש על דגלו ולא יקרבו למשכן והלוים יקרבו ויחנו סביב למשכן כדי שלא יהיה קצף על עדת ישראל:

הם ישמרוהו הה"ד ושמרו. היינו מה שמבואר במס' תמיד ומדות שהלוים היו שומרים בכ"א מקומות ואולי יש כאן איזה חסרון שאמר הה"ד ושמרו ולא דרש בו כלל ויתכן שכוונת השמירה הוא מהקצף כי כל שלוחי ההשגחה היו יוצאים מהמקדש וכמש"כ כי יצא הקצף מלפני ה' וכמ"ש חז"ל נפק גוריא דנורא מהק"ק ויצרא דע"ג וכמ"ש זכריה ג' זאת האלה היוצאת שיצאה מפתח ההיכל וכאן אמר ולא יהיה קצף על עדת ב"י ושמרו הלוים שבזכותם יגינו שלא יצא הקצף על עדת בנ"י וזהו כוונת המדרש במ"ש הם ישמרוהו הה"ד וכו':

ויעשו וכו' שרחקו עצמן. שהרי כל הפרשה במדבר בלוים היל"ל ויעשו הלוים אלא פי' שישראל עשו מה שעליהם לעשות כדי שיוכלו הלוים לקיים מה שנצטוו ויתכן שפירוש הפסוק ויעשו כן בני הלוים על שרחקו עצמן כמה שכתוב ככל אשר צוה ה' כן עשו על הלוים שעיקר מצות הפרשה עליהם: