פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב צב:א

מ״ש הר״ב בהג׳ה כ״ז שגופו משוקץ מנקבים היינו באין יכול לעמוד עד פרסה ומ״מ בל תשקצו ליכא כה״ג אסור בד״ת ועיין לבוש היפר ס״ג לס״ב יע״ש. ומ״ש הר״ב בס״ב היינו דהמחבר כתב דבין תפלה ובין ק״ש אם נתעורר באמצע בתפלה אין רשאי להפסיק ובק״ש אם ירצה קורא כדרכו ואם רוצה פוסק (עיין לבוש) הא קודם ק״ש א״י לעמוד עד פרסה אסור אף לק״ש ואף בד״ת כמ״ש בס״א אלא דאין חוזר וקורא בק״ש דיעבד. והר״ב הגיה דאם יש משום בל תשקצו מפסיק כו׳ ועמ״א ב׳ ומיהו בק״ש ודאי אף המ״א מודה דאם מתאוה כ״כ שיש בל תשקצו שיפסיק באמצע ק״ש ופשוט הוא ועמ״א:

צריך עט״ז וכן הקשו הפרישה ונ״ץ וברכות ט״ו א׳ גי׳ הרי״ף ור״מ ה״מ לק״ש אבל לתפלה מהדר כו׳ ואף אם יעבור הזמן אסור להתפלל בלי מים ותו׳ שם ל״ג לה דלתפלה נמי אם יעבור הזמן אין ממתין וכ״ז שלא עבר הזמן ממתין ומיהו לאחריו אין חוזר לגמרי אפי׳ מעט ולפניו נמי אם אנוס הוא או חלש ליביה יכול להתפלל בנקיון דמנקו ואיך כתב המחבר כאן כרי״ף וכתו׳ וכ״ת דנקיט לחומרא דאפשר דזה חומרא יותר שאין רשאי להתפלל בלי מים אף אם יעבור הזמן. וברל״ג סתם המחבר כתו׳ לגמרי דאם יש לו מים מזומנים יטול משמע דלי״ט אף לתפלה ואם יעבור פשיטא דאין להדר ואף בלא עבר הזמן א״צ לטרוח אחריו רק מחויב לחזור במצוי לו כו׳. והנה יש לחלק בין בדרך דכ״ז שלא עבר הזמן מחויב לפניו ד׳ מילין ולאחריו מיל ובביתו לא הטריחו כלל או יש לחלק בין ידיו מטונפות דחוזר אחריהם ובין סתם ידים דא״צ לחזור אחריהם. או יאמר לקמן במנחה דעיקר התחלת׳ מט׳ ומחצה להמחבר (עמ״א וט״ז שם) לא יצויר הדין לפניו ד׳ מילין דהוא שיעור שעה וחומש שעה וכל הזמן של מנחה לר״י עד פלג המנחה הוא זה השיעור (פחות ג׳ מנוטי״ן) מש״ה לא כתב שם זה. גם להמחבר בק״ו משמע תפלה מן התורה א״כ אין ראוי לדחות בעבר הזמן משום מים דרבנן ואף דפ״א הוי רק ד״ת מ״מ פסק המחבר בעבר אין צריך להמתין ובחידושינו כתבנו דאפשר שלש מחלוקה רי״ף ורע״מ ותוס׳ ועא״ר כאן ואין להאריך. (בט״ז צ״ל דהוא פסק הרי״ף):