פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב צא:א

כתוב בזוהר כו׳ היינו בטלית של מצוה וכן נוהגין לכסות ראש עד עינים בטלית של מצוה בשעת תפלת י״ח ועיין סעיף ו׳:

יש בק״ש מה שאין בתפלה ויש בתפלה מה שאין בקריאת שמע דאלו בק״ש ספק קרא או לאו חוזר וקורא כבסי׳ ס״ז ותפלה אין חוזר כשהתפלל פ״א במעל״ע אף להר״מ כבסימן ק״ו ס״ב וק״ש י״א דאין א׳ מוציא חבירו דכתב ודברת בם דיבור דוקא משא״כ בתפלה דש״ץ מוציא עסי׳ ס״ב א״ר אות ב׳ ומ״א סימן נ״ט אות ה׳ בשם ר״מ אלשקר יע״ש ומ״ש בפריי ועסי׳ קכ״ד ס״א ולענין מי רגלים שותתין בק״ש צריך להפשיט בגדיו ובתפלה לא עסי׳ ע״ח (ומיהו זה משום חומרא דתפלה שאסור להפסיק) וק״ש פסוק ראשון עם בשכמל״ו אם לא כיון חוזר וקורא כבסי׳ ס״ג ס״ד בתפלה אם לא כיון אין חוזר כבסימן ק״א ולכאורה קשיא מ״ש בסי׳ ס״ד בנ״ץ בשם ב״ח ולבוש ופרישה דפסוק ראשון אם מסופק אם אמרו פשיטא דחוזר דודאי בלא כוונה אמרה או אוקמיה אחזקה א״כ צא ומפרנס ספק התפלל אין חוזר הא מדינא דש״ס צריך כוונה בכל התפלה ואם לא כיון חוזר וא״כ איך יצויר ספק התפלל. ולענין אם עבר זמן ק״ש בשעה ד׳ קורא בברכות וכל היום קורא בלא ברכות ומשמע חיובא איכא כל היום דלהר״מ קורא כל היום בברכות עסי׳ נ״ח סי״ז ובתפלת ח״י אחר חצות לא. ובלבוש סימן נ״ח יכול לקרותה ולכאורה הדין עמו דלהשלים י״א דמשלימה בערבית ואם נאמר דהשלמה לאו שכר תפלה בזמנה (עיין פרישה פ״ט) וא״כ מה איכא בין כל היום להשלמה ויש ליישב זה:

ויש בתפלה מה שאין בק״ש כל אותן השמנה דברים שחשב הר״מ ז״ל פ״ה מתפלה ה״א דצריך לכתחלה בתפלה א״צ בק״ש כמבואר. ואותן החמשה דברים שכתב בפ״ד מה״ת שמעכבין ואלו הן טהרת ידים כסוי ערוה וטהרת מקום תפלה ודברים החופזים וכוונת הלב הנה טהרת מקום וכסוי ערוה נוהג ג״כ בק״ש ומעכב וכוונת הלב לדידן בתפלה לכתחלה צריך כוונה בכל התפלה כבסי׳ ק״א וק״ש בסי׳ ס״ג מתנמנם א״צ להקיצו מפסיק א׳ ואילך. ודברים החופזים משמע בגמרא כ״ג א׳ ובסימן צ״ב דוקא בתפלה הדין כן הא בק״ש אע״פ שא״י לעמוד על עצמו יצא ובלבוש צ״ב משום הכון ולא בק״ש ומ״מ מצוה ג״כ בק״ש יפנה קודם. וטהרת הידים משמע מר״מ שם דיעבד אם לא מנקה בצרור אין תפלתו תפלה ואי״ה יבואר בצ״ב. ולענין ק״ש משמע אף לכתחלה אין צריך להדר אמיא ויבואר אי״ה בצ״ב וסתם ידים פסולה לתפלה ולק״ש משמע דכשרים. ובצ״ב אי״ה יבואר: