פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב פט:ב

ואם עט״ז ועב״ח דהש״ע סותר עצמו דכאן כתב מקצת ברכות רשאי משמע אפי׳ שלום לפתחו וכ״כ הלבוש בהדיא וא״כ הא דברכות י״ד א׳ אסור ליתן שלום קודם שיתפלל היינו ברכות סגי וכ״ש עשיית חפציו שם שיתפלל ג״כ ברכות ובתה״ד ת״י הוכיח דלשון מתפלל י״ח דאל״כ מה פריך בין הפרקים וא״כ המחבר בס״ב דלא חש לקושיא זו למה זה כתב בס״ג י״ח דוקא ותי׳ דכריעה לחוד בלא שלום מותר באמר ברכות אפי׳ לפתחו וכ״ש שלום לחוד דקיל מכריעה דדוחק לומר לענין ברכות חמיר שלום מכריעה לחוד וכמ״ש הלבוש אבל שלום עם כריעה כמו שהיה דינם אסור אפילו אמר ברכות עד שיתפלל ח״י וה״ה חפציו דמי לשלום עם כריעה. וא״ש דברי הלבוש. ובא״ר ז׳ משמע דמפרש לי״א אלו עיקר שלום היינו כריעה לחוד ואסור בדרך בלא ברכות ובברכות לפתחו אסור בכריעה לחוד הא שלום לחוד שרי בברכות אף בפתחו דעיקר שלום בגמ׳ היינו כריעה ולפי״ז לדיעה א׳ דשלום לחוד במשכים אסור אף בברכות (כדמונח בין הפרקים) והיל״ל לדיעה א׳ חומרא ולי״א אלו נמשך קולא אבל מדברי נ״ץ יראה דברכות שרי היינו בדרך ואכריעה לחוד קאי וגם זה בדרך הא פתחו אסור בברכות ואף בשלום לחוד אסור בפתחו בברכות וג״כ אין נמשך קולא מי״א אלו ועמ״א ה׳ והנה י״א שני דשלום אסיר בדרך לכאורה מנהגא הוא שהנהיגו כדי שיתן לבו להתפלל לא מדינא ועפר״ח ולבוש ואמנם י״ל מדינא כי סוברים דבדרך שרי כשאמר הברכות דבהכי מיירי בין הפרקים והא דלא משני דאסור בלא ברכות כי המתפלל משמע תפלת ח״י דוקא כמ״ש תה״ד כן משמע הלשון עד שיתפלל ומש״ה משני בפתחו ועיין ד״מ ב״ג וחזר כאן:

אם משכים לפתחו ונותן שלום בלשון לעז י״ל ועיין סימן פ״ד ומסתברא הכנוים שאומר הרחום ירחמך או החנון יחנך וכדומה אף למ״ד דאסור במרחץ עיין סימן פ״ד הכא שרי דמברכו בשמו של הקב״ה ואפשר ה״ה אומר מי ששמו שלום יתן שלומך שרי ובזה צ״ע: