פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב פט:א

ואחר עט״ז. הנה יש בכאן חמש שיטות כמו שאבאר בעזה״י א׳ דרך הא׳ של ב״י דהמקשה פריך עד חצות ותו לא והא אר״י מתפלל מנחה כל שכן בשלא הגיע תפלה אחרת בחצי שעה שיכול להתפלל שחרית ותי׳ שכר תפלה בלא בזמנה ועכ״מ פ״ג מה״ת ה״א לפ״ז אין חילוק בין ר׳ יהודה לרבנן שלא בזמנה מצלי אפילו חצי שעה (וה״ה מפלג המנחה לר׳ יהודה עד הלילה כולי יומ״א מצלי וכדבעינן למימר אי״ה לקמן) ובטעה הא מזיד לא. ודרך הב׳ חצי שעה לא וכול״י יומא היינו לרבנן דסברי מנחה עד הערב ולר״י ע״פ המנחה ולא מפשינן מחלוקת כל כך בין רבי יהודה לחכמים ולכל אחד מהדרכים קולא וחומרא כאמור והנה אם נרכיב ב׳ הדרכים יחד דודאי לא מפשינן מחלוקת ולרבי יהודה עד חצות מזיד יתפלל ומ״מ בח״ש בשוגג מתפלל וכ״ש הוא מאם הגיע זמן תפלה אחרת ועכ״מ שם והרווחנו בזה שלש קושיות א׳ קושיית הלח״מ וט״ז כאן דלא משני עד חצות למעט חצי שעה ב׳ קושיית מהרש״א ז״ל דלא משני במזיד דלר״י מזיד נמי עד חצות ומשני לרבנן ולר״י שכר בזמנה כו׳ וא״ש לשון הר״מ ז״ל עבר וטעה עד חצות הא לאחר חצות עבר לא וא״ש נמי מה שהשמיט המחבר אחר חצות לא דשמא ב׳ הדרכים אמת אלא שהר״ב הראה לק״ח סעיף ג׳ ושם מביא המחבר דברי הרשב״א כפי מה שהבין הוא ז״ל דבחצי שעה לא יע״ש והר״ם ז״ל נקט ואם עבר או טעה י״ל לא זו אף זו לאחר חצות לא ויותר יש לומר דאפ״ה אין לו שכר בזמנה המחבר נקט טעה או עבר אפ״ה שכר תפלה איכא וא״ש והט״ז הונח לו בשנאמר כול״י יומא לבד ח״ש אלא מדאמר כולי יומא משמע עד הלילה ולר״י תפלת המנחה ע״פ המנחה ואין זמן מנחה ועדיין יום גדול הוא ואפ״ה מתפלל שחרית (ובאמת צ״ע לדינא דבק״ח משמע כל שעבר זמן תפלת שלאחריה אין תשלומין לשחרית. ואי״ה יבואר בק״ח לשון הלבוש) עוד הקשה קושיית הלח״מ לכן פירש הט״ז כב״ח דב׳ קולות אמת ואפילו חצי שעה במזיד נמי מתפלל באותו ח״ש (משא״כ אם נרכיב עכ״פ במזיד לא) ויראה לי דמדלא משני עד חצות וחצי שעה מזיד לא ש״מ דאף מזיד כיון שלא הגיע זמן מנחה הא בהגיע מנחה נמי דוקא בשוגג יש תשלומין לא במזיד (הפוך דרך א׳ מקצה אל הקצה) וממילא ה״ה לר׳ יהודה כולי יומא מצלי כמו לרבנן ואין חילוק רק שכר זמנה לרבנן עד חצות וח״ש מדד שלא בזמנה וממנחה דוקא שוגג ותלת זמנין הוי ה״ה לר״י עד ד״ש זמנה ומד׳ שעות עד סוף שש ומחצה מזיד שלא בזמנה ובמנחה שוגג דוקא (לשון הט״ז יש ליישב כך ומ״ש לרבנן אפילו אחר מנחה כלומר שהגיע זמן מנחם ולר״י אחר כלות זמן מנחה) ומ״ש פירוש לחה״ר היינו שראוי להתפלל תשלומין מיד אחר שהתפלל מנחה לא להפסיק ביניהם ומיהו ודאי אם שהה הרבה אפ״ה משלים שחרית והעד כולי יומא לרבי יהודה אמר אחר פלג המנחה. ומ״ש בין מנחה למעריב אין שום זמן מפסיק משמע ביה״ש נמי זמן מנחה היא לרבנן ועסי׳ רל״ג ובחידושינו כתבנו מזה וא״כ לר״י קאמר. ומ״ש נמי זמן מנחה הוא לרבנן ועסי׳ רל״ג ובחידושינו כתבנו מזה וא״כ לר״י קאמר. ומ״ש אחר זמן מעריב היינו שלא יפסיק ביניהם בשהייה. ומיהו מ״ש שכן כוונת רמ״א הנה ממה שהראה מקום לק״ח ס״ג שם מבואר הפירוש שהבין המחבר ברשב״א ומדשתיק ליה שם אודי ליה. הרי לך ד׳ שיטות כאמור:

אמנם השיטה החמישית המעיין בפרישה היא כך דכולי יומא מחצות עד הערב אפילו מזיד שכר שלא בזמנה ובטעה מחצי שבע אם משלימה שכר בזמנה יהבי ליה ולהכי קרי משלים. ולפ״ז בחצי שעה מזיד ושוגג שווין שלא בזמנה יע״ש. והעד מדלא תי׳ דמ״ש לא ש״מ מזיד נמי מתפלל ואהא אמר כולי יומא אף מזיד שלא בזמנה יהבי ליה. ומ״מ לדינא אין לסמוך ע״ז כ״א כפסק המחבר והר״ב כאן דלאחר חצות לא ולענין הזיד בזמן מנחה בק״ח ס״ז נדבה דוקא לא סתם ואי״ה שם יבואר עוד ואלו עד חצות יראה דצריך להתפלל ושכ״מ לשון הר״מ ז״ל יצא ידי חובת תפלה (המחבר שינה קצת והבן) ובטור ב׳ גירסאות ואם עבר ולא התפלל יתפלל עד חצות חובה וי״ג ואם עבר והתפלל עד חצות י״ל רשות והנך רואה שי״ל שחובה להתפלל עד חצות ושלא בזמנה יש לו ובזמן תפלה אם רצה נדבה הוי לא חובה. וחצי שעה אסור לו להתפלל אף בטעה ונדבה דל״ש כיון דאלו שגג עט״ז בק״ח ה׳ ואי״ה שם יבואר עוד והפרישה כתב שאין חילוק בין הגירסאות וכמ״ש י״ל בזה. אמור מעתה דג׳ זמנים וד׳ דינים יש מד״ש עד חצות צריך להתפלל ויצא י״ח תפלה כמ״ש הר״מ ז״ל ושכר שלא בזמנה יש לו והכין מסתבר דלא מפשינן מחלוקת ולרבנן צריך ודאי ה״ה לר״י צריך וא״י למה שינה המחבר מלשון הר״מ ז״ל (ואף אם נרכיב קשה זה) בחצי שעה אפילו שוגג אסור להתפלל ובזמן מנחה בשוגג ישלים ולהמחבר שכר שלא בזמנה ולהפרישה שכר בזמנה (ואפשר יש נ״מ אם אירע לו מצוה דרבנן בזמן השלמה איזו ידחה והבן) ובמזיד אם רצה יתפלל נדבה ואין חובה עליו ואי״ה בק״ח יבואר עוד. וראיתי להפר״ח סימן ק״ח ס״ג פי׳ בתה״ד כט״ז כאן ומשמע שם הפסיק והלך לעסקיו אין מתפלל והנה מר״י ע״פ המנחה וכולי יומא קשה ואם נאמר כפרישה בהלך לעסקיו אין תשלומין כתפלה בזמנה גם בחידושינו הערנו מתו׳ אבעיא עד ועד בכלל ועתה ראיתי שהפר״ח העיר בזה:

והנה הפר״ח יש לו שיטה ששית וממש כדרך הא׳ של הב״י כרי״ף ורא״ש דוקא היכא דטעי וצלי הא מזיד לא ומיהו שוגג כולי יומא אף בח״ש והנה בח״ש יש לנו פסק המחבר והרב וליחוש לפסק הפר״ח באחר ד״ש עד חצות בהזיד יש תקנה שיתנה ויאמר אם הלכה כפר״ח יהיה נדבה ושפיר דמי ומהא אמינא לה מק״ח ס״ז וט״ז אות ה׳ כל ששגג מתפלל מזיד בתורת נדבה שפיר דמי וא״צ חידוש אף לדידן:

עוד רגע אדבר בסימן ק״ח ס״ד בתפלה הסמוכה דוקא שביטל ב׳ תפלות הא אחת מתפלל מפלג המנחה ומלבוש לא משמע שם כן ואי״ה יבואר שם: