פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב פח:א

וכן עט״ז מי״ם שאובין בקרקע בטבילה כשר לבעלי קריין וט׳ קבין דוקא בשפיכה לא בטבילה בקרקע. שיעור ט״ק בתר״ו ט״ז וי״ו א״ר י״א רי״ו ביצים שם תמה עמ״ש הט״ז מד׳ כלים וצ״ל מג׳ מצטרפין לא מד׳. הני ט״ק מבואר בר״מ פ״ד מתפלה ה״ך מנהג פשוט בספרד שרוחצין כל בשרו משום הכון משמע ט״ק בעינן כל גופו שלא יהא מקום שלא יבואו שם המים כטבילה וא״י עכשיו מטילין ט״ק וכמעט מקצת גופו לא נגעו כלל המים בו וכפות ורגליו צריך להטפיח במים מקודם ע׳ ר״מ פ״נ דמקוואות מ״ד מג׳ כלים ושיהיה בזה אחר זה ושלא יפסיק יראה כ״ש בבת אחת אלא דה״פ אם יהיה זא״ז צריך שלא יפסיק והעד במשנה שם בד״א שלא יפסיק ולא התנה שיהיה זא״ז מקוה שנשתנו מראיו כשר:

מ״ש המחבר הטעם שלא יהיה ת״ח מצויין אצל נשותיהן כו׳ תמה הפרישה דבגמרא מבואר הטעם באימה וברתת וזיע כמתן תורה וקרוי קלות ראש ובאמת בר״מ הלכות תפלה פ״ד ה״ד מבואר כמ״ש המחבר (עיין נ״ץ כתב פ״ד מק״ש וט״ס בדפוס וצ״ל בתפלה) ובחדושי ברכות כ״ב א׳ כתבתי דזה לתפלה ב״ד של אחריהן תקנו דל״ש רתת וזיע כ״א לד״ת וק״ש בכלל ולתפלה הטעם שלא יהיו מצויין וכו׳ וא״כ ק״ק על המחבר שהשמיט בק״ש וד״ת טעם הגמרא המפורש תקנות עזרא: