פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב פד:ב

ובישן עט״ז הר״ר מנוח בפ״ג מק״ש ה״ג סובר אמצעי נמי הואיל ויוצאין מחמין נפיש הבלא ועא״ר והט״ז סובר דבית הטבילה כאמצעי דמי ואין לברך שום ברכה רק ברכת הטבילה דיעבד הוא ובמים שרי בכ״ע וא״כ טוב יותר לברך אם הם עכורים וכדומה. ולפי״ז הני מקוואות העומדים במרחץ גופייהו במרחץ אסור לברך ובמים צ״ע די״ל הבלא דמרחץ נפיש ובמים נמי אסור ומ״מ בלבו רואה ערוה אסור אלא בנשים ל״ש לבן רואה ערותן עסי׳ ע״ד ס״ד:

יראה לי מרחץ שיש חצר לפניו ובחצר יש בית דירה לבלן ובחצר דין אמצעי יש לו כמו שידוע שעומדים מקצתם ערומים פטור החצר ממזוזה במקום שנכנסים משם למרחץ ולדירה וראיה מי״ד רפ״ו ס״ד בית הטבילה פטור ממזוזה ובש״ך אות י״א סיים ואין לעשות מזוזה שאין זה דירה דרך כבוד משמע דאסור נמי אפילו אם המזוזה מכוסה יע״ש א״כ ה״ה כה״ג בפתח של בית אמצעי דאין לעשות מזוזה וכט״ז כאן דבית הטבילה עם אמצעי שוין הוי כו׳ ול״ד לעזרה שיש בית דירה לשמש וכדומה שכפי הנראה שער העזרה חייב במזוזה כמו שיראה הרואה ברפ״ו ס״ג הכא אין זה דרך כבוד שעומדים שם ערומים ודירת הבלן לחוד חייבת מזוזה ובמקום שעומדים ערומים בבית הבלן גופא נהי דיכול לומר ד״ת וקידוש ובהמ״ז באין שם ב״א כמ״ש במ״א א׳ מ״מ מזוזה צ״ע ומיהו למ״ש שם בס״ב חדר ממש עושין מזוזה ה״ה לחדר הבלן מ״מ מכוסה בעינן עש״ך ח״ט יע״ש: