פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרצו:ב

וי״א עט״ז לכאורה מטור שהביא דברי הר״מ מרוטנבור״ג אבל בליל פורים אחר שמתפלל ערבית בביתו הולך לביה״כ לשמוע מגילה י״ל דוקא ערבית מתפללין קצת מבע״י משא״כ שחרית הולך לביה״כ להתפלל דסובר אין אבילות בפורי׳ ועא״ר ה׳ אבל הרא״ש הביא לשון מהר״מ הביאו הב״י אין אבילות בפורים ולאחר שהתפלל ערבית בביתו הולך לביה״כ למגילה דעבודה מגילה דוחה אותה כ״ש אבילות דרבנן משמע מגילה דוחה הא תפלה אף שחרית בביתו ומשמע נמי אף שיש מנין בביתו קריאה בציבור עדיף כמו עבודה י״ג כהנים זוכים בתמיד אפ״ה בציבור עדיף ועמ״א ו׳ ואי״ה שם יבואר. ומכאן דברים שבצנעא נוהג בפורים אף שלא לילך מפתח ביתו כלל לרשות ולט״ז אף לתפלה לא יצא רק פרהסיא חליצת מנעל וכדומה אין נוהג בפורים. גם קשה לי״א דהאבל לדבר מצוה להתפלל בעשרה או קידוש לבנה יוצא מפתח ביתו דלהמחבר ס״ה משמע אף אין לו מנין בביתו לא יצא והר״ב שפסק יצא דפרסומי ניסא גם אין אבילות בפורים הא לא״ה לא ועי״ד שנ״ג וא״ר קל״א ובסי׳ תכ״ה לקידוש לבנה וצ״ע. ואין לקרות לאבל דפרהסיא אין אבילות בפורים ועסי׳ תקמ״ח: