פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרצה:ה

מחליף עט״ז והבן בב״י דודאי זה שהזמין חבירו לסעוד אצלו יוצא י״ח אלא הקושיא הוא איך יוצא חבירו בהאי שתא כו׳ ועד״מ צידד בכוונת קושיית הב״י או דגם המזמן א״י י״ח דבעינן שילוח דוקא רש״י סובר דל״ד שילוח ואי דקשיא ליה על חבירו וא״כ מאי קושיא מאי קמ״ל הא טובא קמ״ל דמזמין יוצא ןהיינו דלב״י נמי מאי אתא לאשמעינן ולמ״ש הט״ז י״ל דלב״י אשמעינן דל״ת דהוי הלוואה גמורה קמ״ל דיוצאין אבל לרש״י מאי קמ״ל דפשיטא ליה דשילוח הוא ל״ד ה״ה מזמין יוצא ועפר״ח משמע שמפרש מחלפי לרש״י שא׳ שולח סעודתו לחבירו ויוצא י״ח אע״פ שהולך אח״כ לסעוד אצלו משמע שילוח ממש בעינן ובלח״מ כתב זה שלח סעודתו לחבירו והוי של חבירו ואח״כ הלך זה אצלו לסעוד ויוצאין שניהם ומרש״י משמע שמזמין חבירו אצלו ומ״מ משמע דשילוח ל״ד הוי. כתב הפר״ח עיר ספק מוקף ישלחו המנות בי״ד שהוא לרוב העולם. וא״י דלמה יגרע מקריאת מגילה דצריך בב׳ הימים ומתנות לאביונים י״ל בי״ד סגי עמ״א תרצ״ד א׳ בשם בעל המאור ולא יתן להם קודם פורים דילמא אכלי כו׳ הא לא״ה שפיר דמי א״כ בי״ד ממ״נ יוצא ומיהו כשאכל העני בי״ד ואין לו במה לשמוח בט״ו צ״ע.

בש״ע ס״ד בהג״ה אם שלח מנות או מחל ל״א יצא כ״ה בד״א וט״ס וצ״ל ל״ו בוי״ו יצא וכ״ה בשאר דפוסים ובתרצ״ז ס״ז בהג״ה דאם מחל האבל יצא ובפר״ח הקשה מנלן זה ובד״מ מבואר זה מהריב״ש: