פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרצג:ב

ואם עט״ז אעתיק דברי המרדכי פ׳ במה מדליקין עמ״ש בשבת כ״ד א׳ ימים באין בהם מוסף פסק בסמ״ג אם לא אמר על הניסים בחנוכה ופורים אין מחזירין אותו והכי איתא בתוספת׳ וירושלמי ושאין בהם מוסף כגון חנוכה ופורים אם לא אמרו אין מחזירין אותו ותו גרסינן התם טעה ולא הזכיר של ר״ח בבהמ״ז אין מחזירין אותו שאפשר בלא אכילה (פת) הדא דתימא בר״ח אבל לא שבת וי״ט וחנוכה ופורים שא״א בלא אכילה (פת) חוזר ונראה לראבי״ה אף ע״ג דמזכיר הכא דהזכרת חנוכה רשות בברכת המזון כיון דנהג כ״ע להזכיר וגם בירך ע״מ להזכיר שוינהו חובה להזכיר עכ״ל המרדכי דפוס קראקא. ונראה דברים סתורים בתחלה כתב בחנוכה ופורים אין מחזירין ואחר כך כתב דמחזירים ויש מוחקים בסוף חנוכה ופורים רק שבת וי״ט ומהר״י פולק ז״ל מחק תיבת חנוכה אבל פורים בתפלה אין מחזירין ובסעודה מחזירין. והקשה הט״ז ממ״ש ונראה לראבי״ה אע״ג שמזכיר חנוכה דאין מחזירין היכא מזכיר חנוכה כלל למהר״י פולק ז״ל דמחק תיבת חנוכה ואי אריש דברי הירושלמי קאי הא מזכיר חנוכה ופורים וע״כ אתפלה קאי לא אבהמ״ז (ובס׳ חמד משה נתקשה בזה ולמ״ש א״ש) וכ״ש להג״ה א׳ דמחק חנוכה ופורים ואף פורים אין מחזירין בבהמ״ז קשה ב׳ קושיות א׳ היכא מזכיר חנוכה בבהמ״ז שאין מחזירין ועוד אמאי שבק פורים בבהמ״ז ולומר דשוינהו חובה וע״כ כתב הט״ז כי נפל טעות בדפוס (בהיפך השורות) וכצ״ל ותו גרסי׳ התם כו׳ הדא דתימא בר״ח וחנוכה אבל לא בשבת י״ט ופורים וא״ש מ״ש ראבי״ה דמזכיר חנוכה בבהמ״ז שאין מחזירין. ומסקנת הט״ז הכין הוא דבסעודה ראשונה שחרית י״ד מחזירין בבהמ״ז אבל ליל י״ד אחר המגילה או סעודה שניה ביום י״ג אין מחזירין אותו. ומ״ש בספר חמד משה שהטור בקפ״ז כתב חנוכה ופורים א״צ לחזור וי״ל התם בסעודה שנייה ולאחר המגילה בלילה. ובתרפ״ב בחנוכה כתב בפירוש תפלה ובהמ״ז אין מחזירין אותו וכאן בתרצ״ג כתב הטור פורים בתפלה אין מחזירים ובמזון לא ש״מ בסעודה שיוצא בה צריך ובהכי מיירי בתרצ״ה מחזירין דבעי פת ועמ״א תרצ״ה אות ט׳ דאין מחזירין. וא״כ יש פלוגתא חדשה לט״ז בסעודה שיוצא בה צריך פת ולמ״א מקיים בפירות ובשר וצ״ע ואי״ה בתרצ״ה יבואר עוד: