פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סט:א

ועכשיו עט״ז בא״ר ב׳ פי׳ בב״ח דמש״ה פורסין אחר שסיים ש״ץ שלא יעברו נגד המתפללים וא״כ לא יצדק לשון הט״ז ומזה נמשך קלקול גם הציון בכאן אין שייך כלל ואי לאו דמסתפינ׳ מחבראי וכ״ש מרבותי הייתי אומר דהאדון ז״ל כיון בזה כוונה אחת והוא כי מלת פורסין האמור (מגילה כ״ג ב׳) יש ב׳ הבנות א׳ בלה״ק פרוסה חתיכה מעין הלא פרוס לרעב כו׳ מפרסת פרסה או פורס ארמית כמ״ש בת״י יברך הזבח יפרוס על הזבח לשון ברכה והתחלה ויש לכ״א מהלשנות ב׳ פירושים והנה ללשון פרוסה ב׳ פירושים היינו למ״ד קדושה שביוצר יחיד מדלגה תקנו שיאמר עכשיו כל הברכה בשם ומלכות אעפ״י דכבר התפללו וקראו כל א׳ ק״ש וברכותיה בפ״ע דאל״כ מאי פרוסה הא צריך גם א״ר כולה אפ״ה תקנו דוגמא לסי׳ ס״ז יע״ש. השני שלא יהא נראה ככופר כמ״ש הב״י בשם מהר״י עמ״א ובאות א׳ ויש נ״מ לכל א׳ מהב׳ פירושים לפי׳ א׳ קדושה שביוצר אין יחיד אומרה וקולא שתקנו לברך שנית ואין נראה ככופר כיון שעונין ברוך ה׳ המבורך ולפי׳ ב׳ קדושה יחיד אומרה רק שלא יהא נראה ככופר וא״כ לדידן דפסקינן בסי׳ נ״ט ס״ג יחיד אומרה ע״כ שלא יהא נראה ככופר ואיך אנו יוצאים ע״כ לאחר שסיים הש״ץ ומיד מתחיל בתפלת ח״י בקול רם כמ״ש התי״ט מ״ג פ״ד דמגילה יע״ש אלא שמזה התיקון נמשך קלקול שמפסיקין בין המתפללין:

והנה לפירוש השני פורסין ארמית התחלה ופריסה הפירוש שלא קראו שמע רק עתה באמן ואמ׳ דלא יהא פחות מעשר׳ ויש בו שני פירושים א׳ משום קדושה שביוצר כמו לפי׳ א׳ בפרוסה (וא״ש טפי כי לא אמרו ב״פ הברכה) השני שברכות אלו אין א׳ מוציא חבירו כי אם באמירה דוקא וע״י עניית אמן יותר מהמברך וזה דוקא בעשרה וכמ״ש הר״ב בסי׳ נ״ט ס״ד בהג״ה משא״כ ללשון א׳ פרוסה אין זה מוכרח וי״ל אף ברכו אלו לא בעי עשרה ומש״ה השמיט המחבר בנ״ט זה והר״ב לשיטתי׳ כאן דפורסין התחלה וע״כ כרבינו יונה דאין מוציא בפחות מעשרת ולפ״ז המחבר והר״ב מחולקין בפירוש פורסין ולדינא ג״כ ומה שלא הזכיר הר״ב זה הואיל ואין מבואר בפירוש ההיפוך ואי״ה במ״א יבואר עוד מזה. דאין לומר להר״ב ג״כ פרוסה וא״ר אין עונין אמן כמ״ש בד״מ זה לרבינו יונה אבל להר״ב במשנה א״א לפרש כן שהרי הר״ב אינו אומר כן בסי׳ ס״א ס״ג דעונין אמן אחר באהבה והבן זה: