פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב סז:א

חוזר עט״ז. והנה ספק תורה קי״ל דאין מברכין עליו לעיל סי׳ י״ז ס״ב טומטום כו׳ בי״ד סי׳ רס״ה בס״ג במלת אנדרוגינוס ובדמאי מפורש דאין מברכין עליו בשבת כ״ג א׳אלא דודאי סובר כתי׳ הפרישה הובא בא״ר ופר״ח דיש חילוק בין אם מחויב כלל המצוה עושה בלא ברכה ובין היכא שמחויב אלא שאינו יודע אם עשה מברך עליה. והנה יראה לומר וכל מי שמחויב ואינו יודע אם עשה יש קצת חזקה לומר שעדיין לא עשה וכמו שקם ממטתו בודאי לא קרא אין ספק מוציא מידי ודאי ולזה אמר בדמאי לרבא בשבת כ״ג א׳ דרוב ע״כ מעשרין הא לאו הכי היה מברך דיש חזקה לתבואה זו (פסחים ט׳ א׳ כתי׳ א׳ ודאי עם ודאי יע״ש) הלכך אי לאו רוב כו׳ היה מברך ה״ה כאן. ומיהו בברכה לחוד דאין חוזר ומברך דאע״ג דיש קצת חזקה ואפי׳ למ״ד בי״ד ק״י ספק דרבנן חזקה לחומרא הכא איכא נגדה לא תשא ברכה שא״צ לפיכך אין חוזר ומברך הא ספק תורה עם חזקה מברך שפיר וז״ש רבא רוב ע״ה מעשרין הן הא לאו רוב והוי ספק תורה הוי מברכין. ומה שיש להאריך בהא די״ט שני דבריהם ושאר קושיות אי״ה יבואר בפתיחה להלכות ברכות ועיין לח״מ פ״ג מהלכות חנוכה האריך בזה ובחדושינו בשבת הארכנו גם כן וכאן אין להאריך. ומ״ש אמת ויציב דרבנן כשאמר פרשת ציצית וכשלא אמר ציצית אין חולק ר״א על שמואל וסובר ג״כ דהוי ד״ת עב״ח בזה פירש ג״כ כך בברכות כ״א יע״ש:

ולפ״ז בלולב יום א׳ ספק נטל או לאו נוטל ומברך וביה״ש יום א׳ נוטל בלא ברכה ובשאר ימים ספק נטל או לאו א״צ ליטול כלל דהוי דרבנן ועסי׳ תרנ״ב במ״א א׳ ואי״ה שם יבואר משא״כ לרשב״א הביאו המ״א י״ל כאן כך תקנו לא בשאר מצות וא״כ בלולב ביום א׳ גם כן בלא ברכה:

ואגב אזכיר מ״ש בגמרא ברכות כ״א א׳ ספק קרא ק״ש אין חוזר וקורא א״ו חוזר ור״א אמר חוזר וקורא כו׳ ומפרשים דר״א סובר ק״ש ד״ת והנה י״ל כ״ע דרבנן פליגי לשמואל כל דרבנן מקילין ואין מטריחין אפילו דיבור דקל הוא ור״א סובר כי אמרינן ספק דרבנן לקולא היכא דליכא לברורי בקל משא״כ זה יקרא ויקבל שכר כקורא בתורה עכ״פ ודמיא לריש פסחים למאי נפקא מיניה נישיילי׳ משא״כ תפלה וא״ו דאיכא ספק לא תשא ודאי דאין חוזר ומברך. ועב״י ב׳ טעמים ספק ברכות לקולא א׳ דרבנן הם ב׳ בשם הר״ר מנוח דספק לא תשא היינו משום דאל״ה ראוי להחמיר משום דיש לברר בקל ליברך גם חזקה מסתמא לא אמרה ומחוייב הוא כמו בנ״ר דודאי אכל וספק אי בירך וה״ה ברכה א׳ כה״ג לכן אמר דיש חומר לא תשא. משא״כ בהמ״ז ד״ת כל שספק אי בירך פשיטא דחוזר ומברך כמו א״ו ד״ת כל שלא אמר פ׳ ציצית (וש״ה וכדומה) וחומר לא תשא אף אם נאמר דהוי ד״ת (עמ״א רט״ו) מ״מ ספק תורה לחומרא תו מחוייב הוא ואין כאן לא תשא משא״כ בדרבנן להחמיר בחזקה משום חומרא יש לא תשא ועפר״ח כאן ולפי מ״ש א״ש:

ובחדושינו שבת כתבנו בספק אם בירך בהמ״ז דחוזר ומברך ואם ספק לו אם אכל כדי שיעור תורה או לאו דאז חוזר ומברך לפרישה דהא ספק לו אם מחייב הוא כלל מ״ה או לאו ודמי לאנדרוגינוס ולרשב״א מברך ואי״ה יבואר בקפ״ד במ״א אות י״א וקפ״ז מזה. ואע״ג דהתם בהמ״ז גוף המצוה והבן:

וממ״ש המחבר אם ברור שקרא ק״ש רק ספק אם בירך לפניה ואחריה אין חוזר ומברך והא לפניה בלא״ה אין חוזר דסירכא נקיט ואתאי עיין תוס׳ ברכות כ״א א׳ ד״ה ספק ומהרש״א ז״ל שם אם לא שנאמר לחלק בין ההוא דלמען ירבו המוזכר בסי׳ ס״ד ועמ״א מ״ש בזה אי״ה ע״ש. עוד רגע אדבר במ״ש הלבוש בכאן כי דבריו עולים לרום ומרפסין איגרי כפי דעתי העניה והחלושה. כי המעיין בדבריו יראה מבואר שסובר לא תשא הוי ד״ת (דלא כמ״א רט״ו) ומש״ה א״ש טעם הר״ר מנוח דספק ברכה לקולא שלא יעמוד בספק לא תשא משא״כ בספק קרא ק״ש אתי ספק עשה של ק״ש ומפיק מספק לא תשא וכפי הנראה מטעם דחייה הוא והנה ניחא לי בספק בירך בהמ״ז דחוזר ומברך דספק תורה לחומרא כדאיתא בקפ״ד ולא חיישינן לספק לא תשא כמו שכתב הפר״ח כאן י״ל דעשה דחיא לל״ת וגם זה יש לעיין כי בהמ״ז מ״ע אחת כל השלש ברכות וספק לא תשא עובר בכל ברכה וכפי מ״ש בס׳ שושנת העמקים י״ל אין עשה דוחה לב׳ וג׳ לאוין. אמנם בק״ש דברכות אין מעכבין למה חוזר ומברך ואיזה דחייה שייך בכאן כ״מ שיכול לקיים שניהן כו׳ דברכות אין מעכבות גם קיי״ל ספק תורה אין מברכין עליו כבסי׳ י״ז וצ״ע ואי״ה בפתיחה להלכות ברכות יבואר עוד מזה ועם זה י״ל ספק התפלל אע״ג תפלה ד״ת י״ל חומר לא תשא ואין מ״ע אחת דוחה להרבה לאוין משא״כ ברכת המזון דאכל ועליה רמיא לברך אין ספק מוציא מידי ודאי ועדיף מספק התפלל ואי״ה בסימן ש״ה ולקמן קפ״ד וק״ו יבואר: