פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרפח:ו

ונתעכב עט״ז. המעיין ברש״י מגילה י״ט א׳ ד״ה אלא שעתיד לחזור ליל י״ד קודם ע״ה יצא מהעיר הוא דאין קורין בלילה עמהם הואיל וביום לא יהיה שם וד״ה אבל כו׳ וקורא עמהם בלילה גם מלת לא יהיה עמהם בדעתו אמאי כתב אין קורא עמהם בלילה היה לומר גם ביום אם נתעכב ולאשמעינן רבותא אפי׳ נתעכב ומ״ש רש״י במשנה קורא כמקומו כחובת מקומו ובן כרך כו׳ גורס בכ״ף והא בן כרך שיצא קודם י״ד ע״ה קורא במקומו בבית (היו״ד קמוצה) אין זה קושיא כ״כ אגב בן עיר אמר קורא כמקומו בכף עלח״מ במש״ה מ״מ מקודם אלא שעתיד לחזור ולא נתעכב שם הוא לרש״י ותליא במעשה ולא בדעתו כלל דדעתו לא מעלה ולא מוריד וכן מ״ש אח״כ אבל אין דעתו לחזור ונתעכב שם קצת מהיום הכל כפירש״י והעיקר המעשה אם נשאר שם בכרך בי״ד שחרית או לא נשאר ומלת דעתו הוא ל״ד כמ״ש הלח״מ ולא הביא פירש״י אלא לענין דר״ת כרש״י בפי׳ י״ד וט״ו לא כרא״ש ולא כפי׳ הא׳ של הכ״מ אבל בפירוש עתי״ד רחוקים הם מקצה אל הקצה כי לרש״י תלוי בגמר המעשה ומחשבה לא מעלה ולא מוריד ולר״ת הכל תליא במחשבה אם דעתו בהליכה לחזור קודם ע״ה אף שנתעכב מאונס והכרח לאו כלום וקורא כמקומו ואם דעתו להשאר בי״ד שחרית בעיר אף שהלך קודם ע״ה קורא כעיר וז״ש תחלה ונתעכב לרבותא אבל בסיום אם אין דעתו לחזור לא סיים ונתעכב וכן המחבר שבכאן א״צ שנתעכב כאמור:

וראיתי להא״ר אות ח׳ כ׳ דוקא נתעכב י״ד שחרית הא לא״ה אף שהיה בדעתו קורא כמקומו וכ״מ במ״מ ור״ן וגדולה מזו אפילו היה ביום י״ד שחרית ובא לכרך קורא אח״כ בט״ו עכ״ל הנה מ״ש שכ״מ במ״מ ביארתיו שזה לרש״י וריש הדברים שכתב ולא נתעכב מוכיחין כן כמו שכתבתי לעיל ועיין לחם משנה שם ומ״ש וגדולה מזו הוא מירושלמי הביאו הפר״ח ג״כ ויבואר לקמן אי״ה. ולדידי אין זה קושיא דכל שבדעתו היה להשאר קצת מהיום אף שהלך קודם עמוד השחר צריך לקרות אף ביום י״ד בשדה או בכרך כעיר דפרוז בן יומו היה בדעתו ויקרא גם בט״ו וכאמור:

ואמנם הר״ן ז״ל דעתו דרש״י ורי״ף בחדא שיטתא ~דרבאן~{דרבא} אבן כרך לעיר קאי ובן עיר לכרך תליא בט״ו. ומ״ש בן עיר פסקא דמתני׳ הוא וסובר דרש״י ורי״ף סוברים דהכל בדעתו תליא ואף לרש״י וכתב עוד אבל דעתו להתעכב כאן ונתעכב עמהם בי״ד משמע תרווייהו בעינן לרי״ף דעתו להתעכב ונתעכב גם כן שלא באונס רק מדעתו. והנה אפשר דמש״ה אמר ונתעכב עמהם דאל״כ האי דקורא עמהם ע״כ אמגילת לילה דאי אמגילת יום וקאמר הואיל ובדעתו היה להשאר שם קצת מהיום הוי פרוז ואף כשחזר לביתו או בשדה בדרך קורא עמהם ביום י״ד לישנא עמהם משמע עמהם בעיר וע״כ בלילה וכבר נשמר מזה הר״ן ז״ל אמימרא דריב״ל חייב לקרותה בלילה ולשנותה ביום דעיקר החיוב ביום וכ״כ במשנה כפרים כו׳ וראיה דלקמן י״ט ב׳ במשנה לא הוזכר כל הלילה כשר למגילה והא מוזכר כאן קריאת הלילה ועוד דפריך לקמן לימא תיהוי תיובתא דריב״ל י״ט א׳ מהא עד שתנץ החמה והא במשנה דבן כרך מבואר שחייב בלילה ע״כ פירש דעתו להשאר כאן ונתעכב קורא עמה ביום י״ד ולעולם אף שלא נתעכב כל שבדעתו היה להתעכב ביום י״ד קורא כאנשי העיר בדרך או בכרך דפרוז מיקרי ויהיה קורא גם כן בט״ו כמבואר בירושלמי. ומיהו מלשון הרי״ף והר״מ והמחבר ונתעכב ולא כתבו אע״פ שנתעכב אפשר לרמז דקאי אחלוקה שניה ג״כ דבדעתו להתעכב בעינן ולקמן אי״ה יבואר עוד והבן:

ומעתה אבוא לדברי הט״ז ז״ל מ״ש וכן היה שנתעכב כבר נתבאר שיצא לו כן מהר״ן ז״ל לחוד. ומ״ש על הב״י עיין כ״מ מבואר יפה דלפירוש הרא״ש מוקף בן יומו קשה דלא היה שם כלל בט״ו ובי״ד נסתלק חובת קריאה מעיר ובן כרך שהלך לעיר שפיר פרוז בן יומו שהיה בי״ד בעיר פרוז ומ״ש בן עיר לכרך חייב להתעכב שם ולקרא עמהם וכ״מ לישנא דמתני׳ ואם לאו קורא עמהם משמע שמחויב להתעכב שעה בט״ו ומפרש דברי הר״מ ז״ל כרא״ש כמ״ש באות ה׳. ומיהו ודאי אף אם חזר בן עיר למקומו קורא בט״ו וכ״מ ברא״ש ולכתחלה צריך להתעכב עמהם ולקרא בט״ו בכרך ומ״מ הט״ז קשה למה לא ניזל בתר קריאת הלילה כו׳ ע״ש התחלת היום כו׳ זו עשה כו׳ וכן קשה על הטור כו׳ מקצת י״ד כו׳ ורבא לא זכר אלא לילי י״ד כו׳ האיר השחר עכ״ל צריך ביאור דאם כוונתו דבדעתו כל הלילה בכרך אע״פ שמיד יצא כו׳ נסתלק חובת הלילה משא״כ אם רק קצת הלילה זה לא ניתן להאמר כלל שפרוז בן יומו דוקא יום וכפירש״י דאל״כ מה לי כל הלילה או מקצת הלילה כמו ביום אמרינן מקצתו ככולו אלא והימים האלו נזכרים ונעשים איתקש ודוקא ביום וכ״פ הרא״ש והר״ן ולא תליא כלל בשהה בלילה שם. וי״ל דקשיא ליה דודאי כל ששהה משהאיר השחר קצת תו הוי בן עיר ככרך וכרך כעיר דיעבד משע״ה יצא הוי זמן קריאה והא דבעינן נץ החמה שלא יבוא לידי מכשול כו׳ אלא דהוי קשיא ליה דודאי כי בעינן תרווייהו מחשבה ומעשה שנתעכב שם כמ״ש מקודם ושכ״מ מהר״ן הא יצא קודם ע״ה אע״פ שדעתו להתעכב אין קורא עמהם זה בקריאת היום הא קריאת מגילה כל שדעתו להתעכב שם כל הלילה ומקצת מהאיר השחר תו חייב לקרות המגילה בלילה אם הוא בן כרך בעיר אע״פ שאח״כ אירע שרגע קודם ע״ה יצא מהעיר מ״מ קודם לכן צריך לקרות מאחר דעתו היה כך ובקריאת היום הוא דאין קורא עמהם כשיצא קודם ע״ה רגע. וגדול מזו בן עיר לכרך כל שדעתו להיות כל הלילה וקצת מהיום שם פטור מקריאת הלילה אף שאח״כ הלך משם רגע קודם ע״ה מה לו לעשות עוד וכתב הט״ז דל״ת דקריאת הלילה הואיל ואין חיוב כ״כ (עסי׳ תרצ״ב לרא״ש וטור מברך ביום שהחיינו ולר״ת קריאת הלילה חובה כמו יום) א״כ בלילה בן כרך לעיר אע״פ שדעתו להיות שם בע״ה מ״מ אין קורא בלילה עמהם לז״א דקריאת הלילה שוה ליום ועדיפא דלילה כל שבדעתו וקריאת היום דוקא נתעכב ותדע דרבא אמר ל״ש אלא שעתיד (דעתו) לחזור בליל י״ד אבל אין דעתו לחזור בליל י״ד קורא עמהן וקאי ארישא וסיפא כפירוש הרא״ש ז״ל וכסדר המשנה ואיך אמר קורא עמהן והא יצא מיד לאחר ע״ה ולא ימתין עד הנץ וקורא עמהן משמע בן כרך קורא עמהם בעיר וע״כ אקריאת הלילה קאי דקורא עכ״פ עמהם וכאשר. והטור דנקיט בן כרך לעיר דעתו לחזור מקצת היום ולא נקיט כשיאיר היום וכן בן עיר לכרך מקצת היום נאמר דבן עיר לכרך הטעם לרא״ש הואיל ובזמן חובתו הוא בכרך (שהרי בט״ו אין שם להיות קרוי מוקף בן יומו אלא כפי׳ הרא״ש) ואם כן מגילת הלילה אם זמנה עד הנץ כמו שצידד המ״א בתרפ״ו א׳ בשם הגמ״נ אם כן יצא לנו דין מפורש שבן עיר לכרך ודעתו לילך קודם הנץ קורא עדיין קריאת הלילה קודם הנץ דאכתי זמן חיובא הוי דיעבד ובכרך זה אינו והבן זה. וז״ש הטור מקצת היום כל ע״ה עד הנץ ולא נץ בכלל ואקריאת הלילה וה״ה בן כרך לעיר דנקיט מקצת ודאי כל שדעתו להיות רגע בהאיר השחר הוי פרוז בן יומו אלא נקיט מקצת היום לאשמעינן בקריאת היום בעי מעשה גם כן ולא יצויר כי אם שנתעכב מקצת היום עם הנץ אפילו שקורא עמהן. ולפ״ז חידוש דין בן עיר לכרך ויצא קודם הנץ קורא קריאת הלילה. ומ״מ קשה על זה שהרי הואיל בקריאת היום כל שהיה בתחלת היום בכרך אין קורא בי״ד וקריאת הלילה יקרא עד הנץ החמה ועיין בספר חמד משה וצ״ע. ובגמ׳ י״ס א׳ בן כפר שהלך לעיר קורא עמהם ופירש רש״י של לילה אלמא בעיר וכרך נמי בשל לילה מיירי ובחידושינו כתבנו דיש לומר בקריאת היום אלא דרש״י לשיטתיה דמפרש עתי״ד לא דעתו ואם כן יצא קודם היום ולא נתעכב באונס וכאן אין להאריך:

שאלה בן עיר שהלך למקום שקורין בו בי״ד וט״ו מהו הדין:

תשובה יש לראות למאן אי להרא״ש וטור אם כן כל ששהה בן עיר במקום זה ביום י״ד הא גם במקום זה מחויבין בי״ד לקרות ושהוא קריאה לרוב העולם א״כ פשיטא שגם הוא יקרא בי״ד ועמהם ואם דעתו שישהה בט״ו שם אי צריך לקרות עמהם לרא״ש וטור אין צריך לקרות עמהם דוקא מוקף היינו שנסתלק חובתו ממנו וזה בי״ד משא״כ בט״ו אף נתעכב שם ביום לא הוי מוקף לרא״ש ותדע דאם לא כן אמאי לא כתבו הרא״ש וטור דין שבן עיר שהלך לכרך בליל ט״ו ויש חילוק בין רש״י דקרוי מוקף ובין הרא״ש דפטור בט״ו וכה״ג וסברתו נראה דיליף מדפרוז בן יומו קרוי פרוז ה״ה מוקף היינו ביום י״ד דליהוי מוקף בט״ו והבן זה. ואם כן הוי ס״ס לקולא שמא הלכה כרא״ש וטור וכבר קראו בי״ד ושמא המקום זה אין מוקף ואת״ל ד״ק כד״ת מ״מ בס״ס לקולא זהו מה שרצינו לבאר:

עוד רגע אדבר מ״ש הר״ן בשם הירושלמי והפר״ח דא״ל בן עיר שנעשה בן כרך קורא כאן וכאן וכן בן כרך שהיה בלילה ויום י״ד בעיר ואח״כ הלך למקומו קורא בט״ו אין זה סותר מ״ש בירושלמי ר״ח בשם ר״ח רבה הביאו הפר״ח כאן אות א׳ דבן כרך שקרא בי״ד יצא היינו שאירע שקרא כן אבל כאן זה קרא בהיותו בן עיר ואח״כ נעשה בן כרך כו׳ לפ״ז אין ללמוד ממנו מ״ש בן כרך שחזר למקומו ומ״מ אף דינא דהר״ן יש לחלק בין ר״ח רבה והבן:

ודע ביבמות ט״ז אמרינן לא תתגודדו יע״ש או הכפרים היו קורין בכפרים או בעיירות יע״ש ועיין במשנה ריש מגילה וברש״י יע״ש וא״כ הא דאם עתיד לחזור קורא כמקומו י״ל לא תתגודדו אם נתעכב שם וגם מגילת הלילה צ״ע: