פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרפח:ג

ובלבד עט״ז הנה הב״י דיש הפרש בין נראה לסמוך בנראה מודדין חוט ישר באויר מכפר לכרך כל שאין רחוק ממיל כו׳ ומ״מ אם הכרך עומד באמצע ההר צריך חוט ישר באויר מכרך ממש לכפר ולט״ז יותר רבותא שמודדין חוט ישר מכפר להתחלת רגלי ההר לא באויר ממקום הכרך באמצע ההר וכפי מה שאני מבין שהט״ז ז״ל מפרש יושבת בראש ההר או בנחל העיר הסמוך לכרך וא״ש הלשון כרך וכל הסמוך ל״ו לשון זכר וכל הנראה עמ״ו ולא אמר וכל הנראה לו אלא מהעיר רואין העיר והכרך ביחד וכ״מ ברא״ש ז״ל ולמ״ש אי״ה בסמוך בר״ן לא משמע כן:

והנה המעיין בר״ן ז״ל יראה דסמוך נמי בעינן מתחשב מתחומי העיר שכ״כ י״א דנראה וסמוך דקאמר מתחשב מתחומי העיר דוקא ומה לו להזכיר סמוך אלא דבתרוייהו בעינן מתחשב מתחומי העיר (ענין מתחשב אפשר במסים וארנוניוס ושאר דברים) ודייק דקאמר נראה עמ״ו ולא אמר רואין אותו מהעיר אלא שהוא מתחשב עמ״ו ר״ל עם הכרך ביחד (א״ש דלא אמר כל הסמוך ונראה לו היינו לכרך אלא מתחשב מיירי) ומיהו אין להר״ן ז״ל הוכחה דבסמוך בעינן מתחשב עם העיר ואפשר מדריב״ל אמר כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו ולא פירש או נראה עמו דהא ברייתא הוצרכה לפרש תנא סמוך אע״פ שאין נראה ונראה אע״פ שאין סמוך ואמורא צריך לפרש יותר אלא ריב״ל אשמעינן תרתי בפינן דגם בסמוך בעינן נראה מתחשב מתחומי העיר סמך על ברייתא דבסמוך אין בעינן רואין אותו מכרך. ומ״ה מוכח ג״כ דרואין בעינן ג״כ והבן זה. ובר״ן מבואר בפירוש דרואין הכפר מכרך כשעומד בכרך רואין הכפר שיושב הכרך בההר ומסיום דבריו שסיים מפני שרואין אותו מכרך יע״ש מבואר כן. אבל הט״ז לשיטתיה שפירש רגלי ההר אין סברא אלא כשהכפר בההר וישב נמי לשון עמו ולא אמר נראה לו דהוי משמע שעומד בכרך ורואה הכפר אלא נראה עמו כלומר שנראה הכפר עם הכרך ביחד היינו עומד בכפר ורואה כפר וכרך ביחד וזה שהכפר בריש טורא וכאמור. ועפר״ח וכעת לא הבינותי דיראה ההוא פירוש הב״י ממש ומ״מ אינו נראה קאי לפירש״י ז״ל ע״ש ובאלפס מוגה (אפילו לפירושא קמא) כב״י יע״ש וברא״ש אין הכרע. מ״ש שיושבת העיר כי לכרך קורא העיר וער״ן ז״ל: ( אמר הכותב כי אומרו נראה עמו והוא אינו נפעל אמיתי עיין בצוהר התיבה בפעלים אות ד׳ וזה נמי יותר רבותא דאפ״ה לא הוי נפעל אמיתי ולר״ן א״ש דמתחשב מתחומי העיר לענין מס וכדומה הכפר פעול ג״כ):