פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרפח:א

כרכין עט״ז הנה הר״ן ז״ל מחולק עם הב״י בלשון ירושלמי דאמר לחלוק כבוד לא״י דר״ן סובר דל״ד לחלוק כבוד אלא שלא יהא גנאי לא״י כי בימי אחשורוש היו חריבות ויהיו נדונין כפרזים בלא חומה וקשה על דבריו ב׳ קושיות א׳ למה עקרו מוקפין דאחשורוש ליתקנו תרווייהו מוקפין דאחשורוש כי שושן ומוקפין דא״י שלא יהיה גנאי לא״י כי כל מוקפין ג״כ בי״ד וקושיא זו ראיתי בפר״ח ג״כ ולמ״ש הט״ז דראוי לתת מעלת שושן שהיה נס ביותר שעשה נקמה גם בי״ד לא״י ג״כ א״ש קושיא ב׳ ולישנא דירושלמי לחלוק כבוד לא״י נמי א״ש. ומ״ש הר״ן שלא יהא גנאי היינו אם מוקפין דאחשורוש בט״ו וא״י בפרזים ואכתי ליתקנו הכל בי״ד זולת שושן ולתירוץ הט״ז א״ש כאמור וקושיא א׳ עדיין קשה. ומ״ש הט״ז לפירוש הב״י כי בלא שושן ראוי לעשות זכרון לא״י והיינו ביום ט״ו בפ״ע והא דלא עשו להיפך מוקפין בי״ד ופרזים בט״ו י״ל כשושן ומ״מ פריך שפיר שושן כמאן הואיל ומ״מ מוקפין חלוקים מפרזים ועמ״א מזה והקשה הט״ז דא״כ בחנוכה נמי ובא״ר תירץ דשם הוי ערי א״י בישובן וא״צ זכר משא״כ במגילה שהיו חריבות ובספר חמד משה כתב על הט״ז מגמרא דאמר לא כפרזים ולא כמוקפין יע״ש ובאמת הט״ז ז״ל אין עיקר דקדוקו על זה וזה אינו דא״נ כן יש לפרש לא כפרזים ולא כמוקפין וממי למד וא״כ קשה נמי על המוקפין אלא דהב״י תלה דבריו על דברי רש״י ז״ל שפי׳ כמאן דלא ידעי אי מוקפין מימות יהושע בן נון הוי ר״ל הוי ראוי לקרות תרוייהו כבס״ד אז הקשה שפיר הב״י דא״נ הוי ידע מימות יהושע בן נון קשה כל כמה דלא ידעי שאני שושן כו׳ א״כ למה חלקו מצוה זו בי״ד וט״ו אבל הר״ן יפרש כפשוטו וז״ש הט״ז ושושן לא ידע״י זה פירש״י וכדאמרן: