פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרעה:ג

וכן עט״ז שבת כ״ב ב׳ ד״ה היה תפוש וד״ה ועמד לאו דוקא וצ״ע קצת דעומד משמע זמן מה מעומד היינו עד שכבתה הא הדליק בידו והניחה אח״כ יצא ולהמקשה הנחה מצוה ודאי הכין הוא דהניחה אח״כ יצא ולחה״ר עיקר המצוה דוקא כך כמ״ש באות ב׳ ולרש״י י״ל דלא כלום לא יצא כלל הא הניחם מקצת זמן אע״ג דלא שהה ח״ש יצא דיעבד עכ״פ ולמסקנא הרואה כו׳ נמי דוקא תפוש ועומד כל הזמן לא יצא הרואה כו׳ עיין אות ב׳ הא הניחה מקצת זמן דיעבד עכ״פ יצא ולכתחלה י״ל אף הדלקה צריך להיות אחר הנחה ועא״ר. ועפר״ח נרות ידועים לנ״ח כלי בח׳ פיות ל״ש הרואה כו׳ ומ״מ לכתחלה יראה דמניח ואח״כ מדליק ודיעבד באחזו בידו כל הזמן יצא ומ״ש המחבר בס״ב נתן שמן אח״כ כשיעור לא יי״ח כתב הפר״ח דחוזר ומברך וצ״ע הא ב׳ תירוצים בגמ׳ ואבע״א לשיעורא ולתי׳ א׳ א״צ ליתן שמן כשיעור ואיך יברך ברכה מספק ועמ״ש בסימן תרע״ב וצ״ע:

לשון המחבר בס״א הדלקה כו׳ שיש תחלה אחר הדלקה מצוה אף שהיה מונח שלא לשם חנוכה אפ״ה א״צ להגביה כיון דהדלקה מצוה סגי בכך שמדליק לשם חנוכה משא״כ אי הנחה מצוה היה צריך בכה״ג להגביה והדר אמר לפיכך עששית למצות חנוכה למ״ש אפ״ה צריך לכבות שמדליק עתה למצות חנוכה משא״כ אי הנחה מצוה לא היה צריך כה״ג לכבות משא״כ אי הדליקה לצורך שבת למ״ש אף אי הנחה מצוה היה צריך לכבות ולהדליק ולהגביה. והמחבר לא נחית להגבהה דכבר אמר זה ברישא אף שלא לשום חנוכה ובסיפא אמר דצריך לכבות ולהדליק אף כה״ג ועמ״א א׳ ורש״י במסקנא פירש כן ואי״ה במ״א יבואר עוד: