פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרעה:ב

שהרואה עט״ז לכאורה הוא תי׳ הב״ח ז״ל דלמאי דדחי הרואה כו׳ אדחי ליה סברא הדלקה במקומה בעינן ועא״ר ואמנם לי העני דברי אדונינו דוד מאורן של ישראל באו בדקדוק כי הנה לכאורה משמע סברא פשוטה היא אי הדלקה מצוה הדלקה במקומה בעינן ודחי לה דאפשר התם נמי שייך הרואה בודאי קשה על הט״ז למה שביק טעם פשוט להלכה הדלקה מצוה במקומה בעינן ונקט הדיחוי התם נמי הרואה כו׳ מה דלא הוי ניחא להמקשן והתרצן דחיק ואמר התם נמי וע״ז תי׳ הט״ז דודאי המקשה גופא לא הונח ליה בזה הדלקה במקומה בעינן מה״ת לומר כן אלא דשקיל וטרי בדרך אפשר וע״י הדחק לומר כן דאל״כ איך הונח לו מעיקרי והיה למרמי תרי מימרי דרבא אהדדי היה תפוש נ״ח דמוכח לס״ד דהנחה מצוה ומימרא דהוציאה לחוץ דמוכח הדלקה מצוה לס״ד אלא ודאי דלאו קושיא ותי׳ אלא דרך משא ומתן דבתחלה אמר מתפוש נ״ח דמשמע פשוט דהנחה מצוה ואידך מימרא לא ידע טעם ברור דיותר יש דוחק לומר הדלקה בעינן כו׳ וכדמשני הרואה כו׳ אז אמר אם תרצה לפשוט מאידך מימרא הוציאה בחוץ כו׳ ולדחוק לומר במקומה י״ל אדרבה הטעם התם נמי הרואה והוא סברא טוב יותר כו׳ ועב״ח דנ״מ בנר שבת יע״ש ועיין אות א׳ ועדיין צ״ע:

והוי יודע דבחה״ר בשבע שיטות פירש אי הדלקה מצוה מדליקין בפתילות ארוכות דוקא ואי הנחה מצוה א״א בפתילות ארוכות דבעינן הנחה בתר הדלקה וה״ג (בעששית) מכבה ומגביה ומדליקה ומניחה (גירסא דידן מגביה ומניחה ומדליקה) ולדבריו ז״ל ה״פ מנר לנר היינו מנר מצוה לנר שיהיה עתה מצוה ומש״ה לא אמר מדליקין נר מנר להורות על זה. והשתא אי הדלקה מצוה בהכרח ממימרא דתפוש נ״ח הרואה כו׳ וא״כ צריך להניח ואח״כ להדליק משום הרואה וגם הדלקה במקומה בעינן דלא נדחה וסברא פשוטה היא (וכ״ז דלא כמ״ש הט״ז כאן ואות ג׳ דלא כרש״י יע״ש) א״כ מדליקין מנר לנר פתילות ארוכות כציור מנורה ואי הנחה מצוה בהכרח מדליק ואח״כ מניחה שתהא הנחה גמר המצוה וההכשר שכבר דלקה וסברת הרואה ליתא רק הנחה בעינן אם כן לא יצויר להדליק מנר מצוה לנר שתהא עתה מצוה כאמור ובנרות חול יצויר שעדיין אוחזין בידו כאמור ופשיט לה הדלקה מצוה ומדליקין מנר מצוה לנר שתהא עתה מצוה בפתילות ארוכות דוקא. אבל הט״ז אין מפרשים כן רק כפירש״י ז״ל הדלקה מצוה או הנחה כו׳ ומימרא דרבא תפוש נ״ח ועומד כו׳ שאוחזה ולא הניחה כלל הא הדליקה ומניחה אח״כ שפיר דמי כמ״ש באות ג׳ כפירש״י ז״ל שם דפשטיה דלישנא מדליקין מנר לנר משמע אף בלא פתילות ארוכות ויצויר בעודן שתיהן בידו ומדליק ואח״כ מניחם בהכרח אדחי סברא הדלקה במקומה בעינן דאל״כ בהכרח צריך להניח ואח״כ להדליק אי הדלקה מצוה כאמור דאם תפוש כ״ז בידו ודאי לא יצא הרואה כו׳ וכבר היה אפשר לפרש בהיפוך אי הדלקה מצוה יצויר מנר מצוה בעודן בידו ואי הנחה אין מדליקין בעודן בידו דעדיין לא נגמר המצוה אבל ע״י פתילות ארוכות יצויר אף הנחה מצוה בגי׳ דילן בעששית מגביהה ומניחה ומדליקה והבן זה. ומה שיש לעיין בל׳ הט״ז הדלקה מצוה הלכך יבואר אי״ה עוד באות ג׳ ובמ״א א׳. עמ״א תרע״ה א׳ ובר״מ פ״ד ה״ח בלח״מ לפירוש הר״מ ז״ל שמא יכוין משקלותיו פי׳ אחר יעוין שם: