פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרעג:ט

ואפי׳ עט״ז בתה״ד ק״ב (ט״ס ק״ג) הנה לפי דברי הט״ז ז״ל י״ל להדליק בע״ש מפלג המנחה נ״ח ולקבל שבת בעוד יום גדול בשמנים שאין נמשכים אסור שמא יכבה וא״א להדליק אז וחז״ל לא תיקנו אלא להדליק בע״ש קודם ביה״ש מעט זמן מה לא בעוד יום גדול דלא הוי כלל זמן מצוה לדעת הט״ז ז״ל מתה״ד ולפסק המחבר והרב שרי בכ״ע. הנה אם נאמר הנחה מצוה אין לנו הוכחה די״ל מדליק קודם ביה״ש ומניחה במקומה לשם נ״ח ביה״ש כל שבות דמצוה ואף טילטול הנר שעוה ואף שמן י״ל בהגבהה והנחה אין מטה השמן ועסי׳ רל״ד ורס״א שבות דמצוה ביה״ש ל״ג עליה וסי׳ רע״ו במ״א ט׳ וא״כ אם הדליק בע״ש קודם קבלת שבת וכבה לא קיים המצוה משא״כ אי הדלקה מצוה בהכרח שזה זמן קודם ביה״ש ועתו״ש כ״ג א׳ ד״ה מכבה וכ״ב ב׳ ד״ה דאי בעי דאי הדליקה קודם ביה״ש לשום חנוכה ומניחה בחול בצ״ה במקומה למ״ד הנחה מצוה שרי ולמ״ד הדלקה צריף לכבות ולהדליק בזמנה וא״כ בע״ש למ״ד הנחה מצוה מדליק קודם ביה״ש שזה זמנה עתה בע״ש ומיהו זה טעות מכמה טעמים ובהכרח הדלקה עכ״פ קודם ביה״ש בעינן ואי לומר דאי הנחה מצוה ביה״ש מניחה ולא הוי הכשר מצוה ומעט זמן רגע קודם לא חיישי׳ שמא יכבה כ״ז דוחק ועיין בתה״ד שם. ועסי׳ תרע״ט מ״א ב׳ יע״ש והבן. ולדינא נכון ודאי להחמיר ולהדליק בע״ש שנית בלא ברכה אם כבר קבל עליו שבת קודם. כמ״ש הט״ז כאן ועמ״א י״ב. ואי״ה בתרע״ט יבואר עוד. ועסי׳ רס״א ורס״ג סי״ז מי שקיבל שבת יכול לומר לישראל חבירו כו׳ וא״כ כבתה מותר לומר לחבירו להדליק נ״ח אם כבה: