פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרעג:ז

אלא עט״ז וכ״כ בד״מ וע׳ אות ה׳ שאם יש שמש מותר להר״ב והב״ח חולק כאן ושם ואוסר שנהנה מנ״ח דמוסיף אור יע״ש ושמש מניחו דוקא למעלה מנרות וסי׳ שרפים עומדים ממעל לו (ותרגום לשמשו יע״ש ישעיה ו׳ ב׳ וברש״י ז״ל) והנה משמע דאם הדליק שנים מהם לנ״ח אזי אף להב״ח ז״ל יוכל להדליק הנשארים אם הם רבים שנים שנים כבסי׳ ק״י בי״ד ס״ז ה״ה מנין כן כמו מצה בחמץ בע״פ שאוכל בעוד הותר והנשארים שנים שנים למ״ד הכין עיין ה״פ ומיהו הר״ב ז״ל בהג״ה סובר אף לכתחלה מותר משנים יחד כמו בשמש עם נרות דמותר. ואם נאמר דנ״ח הוי דשיל״מ לנ״ח או להניח לשנה הבאה ועש״ך י״ד ק״י נ״ז בדשיל״מ י״א דאסור ב׳ ב׳ מטעם ס״ס דלא מהני יע״ש ומיהו לפסק הר״ב בכ״ע שרי ואי״ה במ״א יבואר עוד. וי״ל עוד דלא הוי דשיל״מ דלזה לא נאסר מעולם. ומ״ש הט״ז דהתה״ד מיירי בעודם דולקים לפי דעתו הוי מנין כמ״ש באות ו׳ שרי בתר דידיה אזלינן או בתר המבטל. ומ״מ הנך רואה להב״ח בכ״ע מנין ולהר״ב דוקא כשיש נר היתר עם האיסור שרי ואף כבוים דראוי ליקח לנ״ח. ועיין עולת שבת למ״ש בסי׳ מ״ב הזמנה לגוף הקדושה מילתא הוא ה״ה כאן אף לא הודלק לנ״ח אלא הזמינו ובא״ר י״א דנ״ח אין בו קדושה יע״ש אלא מיירי שהודלק לנ״ח וכבה אח״כ ונתערב יע״ש: