פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרעב:א

יכול עט״ז האריך ופסק דאם נתן שמן יותר משיעור אף בסתם לא הוקצה לנ״ח יותר מהשיעור חצי שעה. הא פירש שמקצה לנ״ח אף יותר משיעור אסור ליהנות ממנו וכ״כ הלבוש בתרע״ז. אבל הב״ח מחמיר בתרע״ז אף בסתם לתי׳ ראשון דאי לא אדליק מדליק י״ל שהוקצה כל השמן אף בסתם ע״ש ועמ״א אות ד׳. ורש״ל פסק דאסור בעודו דולק להשתמש אף ביותר משיעור הרואה כו׳ ויש סיוע משמנים דמדליקין בנ״ח בשבת דאסור להשתמש לאורו ומסתמא נותן שמן יותר משיעור דא״א לצמצם וליחוש דילמא משמש אח״כ ש״מ כל שדולק אסור כו׳ ודוחק לומר שמקצה בפירוש לנ״ח דאז אסור לשמש אף לאחר השיעור דא״כ במאי קמיפלגי מ״ד מותר להשתמש לאורה ועסי׳ תרע״ג ט״ז ד׳ ה׳ משמע אסור לשמש לאורה משום ביזוי מצוה או הרואה אומר לצרכו מדליק לא מטעם שהוקצה למצוה ואי״ה שם יבואר. ואם נתן הרבה שמן יותר משיעור וכבה בתוך הזמן שיש בנותר מעט משיעור הזמן והרוב היתר יותר מהשיעור עא״ר אות ב׳ ותרע״ז ולכאורה שמן היתר צריך ששים בנותר משא״כ חלב וכדומה דל״ש היתר אכילה רק הנאה י״ל אף בלח כה״ג בטל ברוב וצ״ע)(. ואי״ה בתרע״ז יבואר עוד. וער״מ ז״ל פ״ד ה״ה משמע פוסק כב׳ תירוצים לחומרא דצריך להדליק דוקא תוך זה הזמן וגם צריך ליתן כשיעור ח״ש ולקולא ג״כ דאי נותר משיעור ח״ש מותר ובמ״מ שם. ואנן קיי״ל כפסק הש״ע דמה שצריך לשיעור ח״ש אף כבה אסור לשמש לאורה ועסי תרע״ז. וע׳ בשו״ת ח״צ ז״ל סימן צ׳ בשם הרא״ש פ״ק דפסחים בשם ר״ת להדליק שיש שיהוי ח״ש ולתירוץ קמא דאי לא מדליק קשה וי״ל דל״פ ב׳ תירוצים אהדדי ושניהם אמת דאי לא מדליק כו׳ ושיעורא ג״כ שצריך שיתן בנר שמן כשעור ועסי׳ תרע״ה ס״ב ופר״ח כאן דצריך שיעור קודם הדלקה ואם בירך ולא היה כשיעור חוזר ומכבה ונותן כשיעור וצ״ע אם יברך לתי׳ א׳ י״ל א״צ כשיעור ומדמברכין להדליק י״ל פירושים אחרים והמחבר שם כתב בשם יש מי שאומר ומ״מ כן הלכה והלבוש כ׳ בסתם שם יבואר:

כתב מהרי״ו ז״ל בליקוטין סימן ל״ב אין לטלטל נרות חנוכה ממקומו עד שדלקו ח״ש הביאו א״ר אות ב׳ יע״ש דשיעור ח״ש צריך להניחם. כתב רש״ל כו׳ עמ״א אות ה״ו ואי״ה יבואר. מ״ש קודם מנחה עסי׳ תרע״א במ״א אות יו״ד דמנהגינו בין מנחה למעריב אם לא בשעת הדחק יע״ש: