פרי מגדים על אורח חיים, משבצות זהב תרעא:א

ואפי׳ עט״ז שבת כ״א ב׳. ומ״ש האשכנזים כרמב״ם בד״מ כתב לדידן שמניחין בבית בפנים יודעין כמה הם ועוד דכ״א נותן במקום מיוחד ליכא חששא כו׳ ומנהגינו אף לתוס׳ א״ש יע״ש:

אמר ההדיוט הכותב יש לי הרהורי דברים בכאן והנני פורטם בעזה״י. בר״מ ז״ל פ״ד ה״ג המנהג הפשוט בספרד כו׳ הביאו הב״י ובאר הגולה יש לפרש כמ״ש הלח״מ שם ויש לדחוק ולומר ג״כ דעושין כמהדרין מן המהדרין ומ״ש בין מרובין או א׳ כלומר אע״ג מרובין אין היכר בהרבה נרות להבחין כמ״ש הפר״ח אפ״ה עושין כן ומ״מ פשטיה לא משמע כן והמחבר בש״ע כתב בביאור דמהדרין מן המהדרין לא ידליקו רק נר אחד לכל בני הבית דאל״כ לא יהיה היכר לתוס׳ הנס כתו׳ שם ומ״מ נקראין אלו מהדרין יותר מן המדליקין נר לכ״א מפני שיש יותר הידור בזה לב״ש בליל א׳ שמונה וז׳ ו׳ כו׳ מודיעים שהתמיד הנס שמונה ימים שלימים זה נס גדול ואלו יהיו מדליקין נר לכ״א אין היכר שהתמיד הנס ח׳ ימים דהרואה בחוץ יאמר כך יש ב״א בבית ול״מ לב״ש בליל א׳ ליכא הידור אף לב״ה בליל ג׳ ליכא היכרא למאן דעביד ליל ב׳ ולא ליל א׳ ועפר״ח פי׳ בע״א וכוונתו י״ל דיאמרו שנתוספו אורחים או בעלי בתים שאין סמוכים על שלחן דמדינא בעי לכ״א נר כי דוקא איש וביתו די בנר א׳ יע״ש. ולתוס׳ מהדרין נר לכ״א אף שהם עשרה ב״א אמאי לא עושין יותר הידור נר א׳ ומוסיפין י״ל דאין מדקדקין ומבינים כ״כ. ואמנם צריך לידע כי מדינא נר א׳ לאיש וביתו די היינו איש ואשתו ועבדו ובנו גדול הסמוכים על שולחנו. ומהדרין עושין כו׳ אבל שני ב״ב ואורח חייבין כ״א בפ״ע או בפריטי. ועא״ר ג׳ אשתו כגופו וכ״כ בתרע״ז ד׳ וערש״י כ״א ב׳ ד״ה נר בני ביתו והמהדרין כו׳ לבני ביתו משמע כן לאפוקי אשתו א״צ למהדרין וערא״ש גבי אכסניא שאין בכלל איש ואשתו ל״מ כן ואיש וביתו משמע אשתו והמהדרין כו׳. ויראה קטנים בני חינוך בכלל מהדרין הם ומבואר הוא בתרע״ה ס״ג וקשה חינוך אף בדרבנן שייך מ״מ מהדרין ל״ש חינוך ועמ״ש שם ולקמן אי״ה מזה. ולפ״ז אם הדליק נר א׳ ולא בירך י״ל דלא יברך עוד דבעי עובר לעשייתן והשאר איך יאמר וצונו דאינו רק נר א׳ מצוה ורק מהדרין כו׳ וגם ק״ה עדיף משאר נרות רק נר א׳ עסי׳ תרע״ח אבל בסי׳ תרע״ו ובמ״א בב״י תרע״ב אם שכח כו׳ ידליק ולא יברך כו׳ משמע אם הפסיק בדיבור יברך והא אין מצוה רק נר א׳ ולהשתמש לאורה אסור בכל הנרות. ער״מ ז״ל פ״ד א׳ אנשים ונשים יע״ש. עא״ר ב׳ נר שבת ד״ת קשה דמשמע רק דרבנן ועונג שבת גופא נמי י״ל דרבנן עשו״ת ח״צ ובהל׳ שבת רס״א מזה עשו״ת מהרי״ל קנ״ו ומהדרין נר לכ״א היינו שמתכוונים שלא לצאת בשל חבירו. והמחבר שסתם משמע דהוספה מדינא וצ״ע כי יש נ״מ לדינא ואי״ה במ״א אבאר עוד: